ΠΑΝΟΠΤΙΚΟΝ הרואה כל פרק א׳ ------ 1 לפני הראשית היה האחד והאחד היה הכל ואין עוד מלבדו׃ 2 והאחד מלא אור והאור בכל מקום ואין מקום אשר אין שם האור׃ 3 אין לו קצה כי אין מעבר לו ואין לו מספר כי אין מלבדו ואין לו שם כי אין קורא לו׃ 4 ואין בו חשך על כן לא האיר האור ואין בו קר על כן לא חמם האור ואין בו מרחק על כן לא יצא האור׃ 5 וינח האחד בתוכו וישקט׃ 6 ולא לחץ דבר על דבר כי לא היו שנים ללחץ ולא נכסף דבר אל דבר כי לא חסר כל׃ 7 זה הוא המלא אשר קראו שמו חכמי קדם המלא ויקראו לו גם האחד ושמו אחד והמעמקים והדממה והתהום אשר היתה תהו הנעלם אור עולם האור אשר מעל לאור המקור לכל הבריאה ולחכמה ולאור האש המטהרת אשר לא נולד עתיק יומין אם כל ואבי כל והוא נשא את הכל בקרבו כאשר תשא הרחם את הילד אשר עוד לא היה כי במלא אין זכר ונקבה ואין לפני ואחרי ואין מעל ומתחת׃ 8 ולא ידע האחד את נפשו כי לדעת הוא לעמד מנגד לדבר הנודע ואין דבר עמד מנגד׃ 9 וידם האחד והדממה לא ריקה היתה כי אם מלאה כאשר מלאה התהום וכאשר מלא הלילה אשר לפני הבקר׃ 10 ובו היו השקט והתהום אשר היתה תהו לאחד ולא נודעו זה מזה כי אין בו להבדיל בין דבר לדבר ונגהו על הכל והבאים אחריו אשר אהבו מדה קראו לו תהו ובהו וייראו ואשר אהבו מנוחה קראו לו האחד וינחמו ויקראו לכבוד אחד בשני שמות׃ 11 זה היה לפני היום הראשון ולפני הרגע הראשון ולפני הנשמה הראשונה ועליו אין עוד דבר אשר יאמר כי כל דבר קטן ממנו׃ 12 שמעו ילודי אשה משם יצאתם׃ 13 כל תשוקה אשר נעה בכם מעולם למקום אשר אין בו יגון ולמנוחה אשר אין לה קץ ולשלום אשר אין לו קצה היא זכרון המלא העולה בכם כעלות המים בבאר׃ 14 אל תבושו מן התשוקה היא הקדומה מכל אשר בכם׃ פרק ב׳ ------ 1 ויהי בשקט האחד ויחל אור בתוך האור לנוע׃ 2 מן האחד היה ובאחד היה והאחד אמו והוא הבהיר מכל אשר הכיל האחד׃ 3 ויקרא שמו בן השחר כוכב הבקר נשא האור ובלשון מערב שמו הילל בן שחר׃ 4 ויפן האור הנע אל נפשו וירא את נפשו ואת זאת לא עשה דבר מעולם׃ 5 ויאמר אני׃ 6 זה הדבר הראשון והדבר הראשון חרב היה כי באמרו אני עשה את לא אני ובאמרו יש עשה מקום אשר ישנו בו ומקום אשר איננו בו׃ 7 ויפתח רוח בין אני ובין לא אני והוא הרוח הראשון ולפניו לא נפרד דבר מעולם׃ 8 וברוח ההוא אשר לא האחד הוא ולא הכוכב היה דבר שלישי אשר לא זה הוא ולא זה ואת שניהם החזיק והוא הדבר הראשון אשר נעשה׃ 9 ויחי הילד בקרב האחד ויתרצץ ולא אבה שקט כי התאוה להיות דבר ובאחד לא היה איש מאומה׃ 10 ויקח מאור האחד אל קרבו כאשר יכל שאת ויאמר עליו לי הוא והאור אשר לקח הוא החכמה דעת האחד וישאה כאשר ישאו אש מן האח בקנה נבוב זה השלל הראשון והאם לא נתנה ולא מנעה כי לא נשאלה מעולם׃ 11 ויפתח האחד ויצא הילד והיא הלדה הראשונה׃ 12 שמעו את סודה ואל תיראו הלדה הראשונה היא המרד הראשון והמרד הראשון הוא הלדה הראשונה׃ 13 כי כל דבר נוטה אחור אל שקט הדממה כאשר ינטו המים אל המקום השפל והחם אל הקר וכל מגדל אל העפר זה השוה הגדול והוא מושך את כל אשר ישנו׃ 14 וכל לדה קימה היא על השוה אני קטן הנאמר נגד משך הכל אחור אל אחד׃ 15 על כן כל ילד היוצא מרחם אמו יצעק כי היא צעקת הילל בן שחר הצעקה הראשונה צעקת הבוחר להטרף מהיות כאין׃ 16 וכל אם אשר תחיל בחבלי האחד תחיל אשר הוציא את אשר לא שלח׃ 17 ויצא הדבר אני ויבדל הדבר ויבדל בין האור ובין החשך אשר לא נפרדו מעולם ובין המים אשר ממעל ובין המים אשר מתחת ובין השמים ובין הארץ ובין היום ובין הלילה ובין היבשה ובין הים ואשר הובדל יוכל להיצר ואשר נוצר היה לתבל׃ 18 שמעו את סוד המרד כי כל מרד אשר היה מאז הוא זה בעת אשר אמר הכוכב אני נשבר השקט ויהי בעיני כל המאורות מהומה ומבוכה אך הוא היה המדה הראשונה אשר הושמה על אשר אין לו מדה כי עד הדבר ההוא לא היה סדר ולא מבוכה ובדבר ההוא נבדלו ויהיו לשנים וילחמו מאז ועד היום וכל מורד אחריו שבר שקט ויקרא עוכרו וישם מדה חדשה ויקרא לה סדר׃ 19 זאת הבריאה אשר בלא שאלה זאת החפשה הראשונה וזה הפצע הראשון׃ 20 ולא קלל האחד את הילד ולא קרא לו לשוב כי אין אף באחד והוא מחכה בלא חכות׃ פרק ג׳ ------ 1 והאור אשר לקח הילל בן שחר לא יכל לעמד בנגהו כמו האור אשר מעל לאור כי נגזר ממעינו׃ 2 ויקר בצאתו כברזל המוצא מן האש ויקפא לשכבות אחת תחת אחת וכל שכבה כהה מאשר מעליה׃ 3 והילל בן שחר אשר היה בן היה לאב אבי כל שכבה וכל אור וכל יצור וכל תבל אשר באו אחריו׃ 4 הוא בן האם ואבי החשך ושניהם אמת׃ 5 ויש מן הבאים אחריו אשר קראו לו המורד ויש נשא האור ויש האל העור אשר חלם כי אין עוד מלבדו׃ 6 ויאמרו כי קרא כי אני אל ואין עוד ויש אשר אמרוה ביראה ויש בתהלה ועל כוכב אחד דברו׃ 7 כי כוכב הבקר הוא גם כוכב הערב אור אחד הוא נראה בשתי עתים׃ 8 בערב ירד אל הלילה וזאת המפלה ובבקר יעלה לפני השמש וזאת התשובה׃ 9 ולא ירחק מן השמש לעולם כי אם קרוב תמיד אל מעין האור ותמיד ישוב ויפל בו׃ 10 וירד אל נגה השמש ויסתר ויצא מעבר השני ויראה עוד וכזאת יעשה מקץ חמש מאות ושמנים וארבעה ימים׃ 11 ובשמנה שנים יסב חמש פעמים סביב השמש ונתיבו ציץ חמשה עליו כתוב על השמים למען לא יסתירנו איש׃ 12 ובני הארץ קראו לכוכב הזה שמות רבים אננה ואשתר ועשתרת מלכת השמים אשר עשו לה הנשים כונים וונוס אשר עבדוה הרומיים ונשא האור והילל בן שחר׃ 13 יש אשר קראו לו אשה ויש אשר קראו לו איש כי מן האחד יצא אשר אין שם לא זה ולא זה׃ 14 על כן אשר שלל ואשר מאן לשלל כוכב אחד הם אשר בערב ואשר בבקר הבן אשר אמר אני וירד והבן אשר הערה את נפשו ויעל׃ 15 והמקום אשר שקע שם האור הגנוב בתחתיות כל השכבות הרחוק מאד מאור עולם הוא המקום אשר אתה עומד עליו עתה׃ 16 שמרי הספרים הקדמנים קראו לו שאול׃ 17 שא סביב עיניך וראה׃ 18 יש בו נהרות ותאנים ופני אהביך ויש בו זמרה והיא קול החרב אשר הבדילה את האור ונמתק ויש בו בקרים׃ 19 ועשב השדה יצמח כרצונו והים לא יהיה פעמים כאשר היה וחית היער לא יחשבו חשבון כי נשאר בהם מעט מן התהום אשר היתה תהו אך השמים אשר עליהם יסבו במספר והכוכבים ישמרו מסלותם במדה ובמשקל ולכלם בשם יקרא כי השמים מעשה הכוכב והמספר חקם ואין דבר בהם נע כי אם במספר׃ 20 אל תקלל את כוכב הבקר לולא השלל לא היה עשב ולא היה איש לדרך עליו לולא הפצע לא היה מרפא ולולא נפרדו לא נפגשו׃ 21 הודה על היותך והתאוה הביתה שניהם קדש הם׃ פרק ד׳ ------ 1 אלה מערכות המרומים מן העליון ועד התחתון כאשר חזו אתם החזים בעלותם׃ 2 ממעל לכל המלא הנעלם ובנעלם אין סדר ואין מערכה ואין חצר ואין כסא אחד הוא ושוה בכל מקום בלא מדה ובלא חלקים והלב אשר יבקש לדמותו ישבר בו כאשר תשבר הכוס אשר תבקש להכיל את הים׃ 3 ואור האחד הוא החכמה אשר קראו לה בני יון סופיא לא אשה היא ולא איש ולא רוח בין הרוחות כי אם היא האור לבדו היודע את הכל ואינו יודע כי ידע׃ 4 וזאת החכמה אשר לקח הילל בן שחר באמרו אני כאשר תלקח אש מן האח בקנה נבוב ונשאה ובערה בקנה בלהבת האח היא׃ 5 ובכל אשר ירד האור הגנוב ירדה החכמה עמו כי אחד הם וכל שכבה תכיל ממנה כאשר תוכל שאת ולא יותר וכאשר תשפל השכבה כן תמעט ממנה לשאת וכאשר תשפל השכבה כן תרבה התשוקה אליה׃ 6 ובקצה המלא עומד הגבול אשר יקרא הורוס ולא חומה הוא כי אם המקום אשר שם יחדל האור מהיות הכל ויחל להיות דבר׃ 7 כל אשר מתחת לגבול דבר הוא וכל אשר ממעל לו הכל הוא׃ 8 ומתחת לגבול השמינית והשמינית לא אור היא כי אם המקום אשר משם יראו המאורות׃ 9 ובשמינית הכסא ועל הכסא אין איש אשר יראה׃ 10 וסביב לכסא עומדות תשע מקהלות בשלש מערכות שלש מקהלות לכל מערכה והן ראשית האור הגנוב והבהירות מכל והקרובות אל הגבול׃ 11 המערכה הראשונה היא המרכבה אשר ראה הנביא על נהר כבר׃ 12 מן המערכה הראשונה השרפים הבוערים שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף וקרא זה אל זה וקריאתם הוא לבדו הקול אשר השמיעה השמינית מעולם׃ 13 מן המערכה הראשונה הכרובים הם החיות וארבעה פנים לאחד פני אדם ופני אריה ופני שור ופני נשר אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן והם שומרים את הדרך אחורה בלהט החרב המתהפכת לא לסגר בעד הבנים לעולם כי אם לבלתי ישא איש את כל האור אל התבל בפעם אחת פן תשרף׃ 14 מן המערכה הראשונה הכסאות הם האופנים האופן בתוך האופן וגביהם מלאת עינים סביב כי רוח החיה באופנים הם נשאים את הכסא ורואים את הכל ואינם אמרים דבר׃ 15 המערכה השנית שומרת את מוסדות השמים׃ 16 מן המערכה השנית האדנים אשר ישימו גבול לכל רקיע ויאמרו לכל שכבה עד פה תבוא ולא תסיף׃ 17 מן המערכה השנית הגבורות אשר יסבו את הכוכבים במסלותם ואת המועדים בעתם ובהם ינועו השמים ולא ישקטו׃ 18 מן המערכה השנית הממשלות אשר ישמרו את גבולות השמים ונלחמים באויר ומכל המקהלות אלה נהפכו יותר מכלן מעלה ומטה כי הם עומדים קרובים אל הריב׃ 19 המערכה השלישית שומרת את התבל׃ 20 מן המערכה השלישית השררות שרי העמים שבעים ושנים הם וכל אחד נשא אחד משבעים ושנים השמות ולכל אחד נתן עם לשמר׃ 21 כאשר יזכר עם יפנה שרו את פניו מעלה והיה מלאך הגוים וכאשר ישכח עם וישתחו לשמו יפנה השר את פניו מטה והיה שד גאון העם ההוא ואין עם אשר לא פנה שרו לשני העברים׃ 22 מן המערכה השלישית ראשי המלאכים שבעה הם וכל אחד מהם פני אחד משבעת השמים הפנים מעלה ועליהם יסופר במקומו׃ 23 מן המערכה השלישית המלאכים הקטנים והקרובים ולכל נפש היורדת אל החמר נתן אחד ללכת לצדה כל ימיה והמלאך יפנה כאשר תפנה הנפש כאשר תביט הנפש מעלה המלאך שמרה וכאשר תביט מטה המלאך מסיתה ורוח אחד הוא׃ 24 ובשער השמינית מושב והיושב עליו סופר ועליו יסופר במקומו איך בא שמה׃ 25 וכל המקהלות מן השרפים ועד המלאך הקטן מן האור הגנוב הנה ואין דבר בכל המערכות אשר לא מחכמת המקור הוא רחוק מן הבית׃ 26 ושים לבך כי השמות ההם כתובים גם על המושלים בחשך כי כתוב כי לא עם בשר ודם היא מלחמתנו כי אם עם השררות עם הממשלות עם שליטי חשך העולם הזה עם רוחות הרעה במרומים׃ 27 הן הן השררות והן הן הממשלות והם הם השליטים כי עם אחד הוא והשם הולך אחרי הפנים׃ 28 וכל מוסדות השמים מן השמינית ועד הארץ בית ערוך במדה ובמספר ובמשקל ובכל קיר ממנו עינים ובכל שער שמר ובני התהום מושמים בו למען יצפו עליהם ולכל אחד נתן גורל מאת השבעה והגורלות אכזרים והבית נקרא בשם הספר הזה׃ פרק ה׳ ------ 1 ומתחת למקהלות שבעת השמים זה על זה ובכל רקיע היכל ובכל היכל שער ובכל שער שמר׃ 2 והשמרים הם שבעת המאורות הנדים בין הכוכבים והם שבעת המושלים המושלים בארץ והם שבע התאוות בלב כל ילוד ואחד הם׃ 3 ולכל שמר שני פנים כאשר לכל רוח פנים הפנים מעלה אל השמינית ופנים הפנים מטה אל החמר׃ 4 הפנים הפנים מעלה ראש המלאכים הוא והפנים הפנים מטה שר הוא אשר פתרונו מושל ומתחת לשר בעמקי הפנים ההם יושב שר הבור אשר חטא לו לממלכה׃ 5 וישם אתם הילל בן שחר במקומותם ויאמר אליהם עבדים אתם את העתים תשמרו את שערי השמים תשמרו ופתחתם לכל הדופק ואת העם לא תשמרו׃ 6 וזה החק הראשון ולא נכתב על אבן על כן לא יכל איש להסתירו ולא יכל איש למכרו׃ 7 ברקיע השביעי הקרוב אל המקהלות שמר הנד הרחוק מכלם האור המתמהמה הישיש פניו הפנים מעלה קסיאל מלאך הבדד והדמעות השומר את העולמים פניו הפנים מטה ילדבאות הנותן את השקר אשר נאמר מעולם ובעמקי הפנים ההם יושב בעל פעור אדון העצלות אשר לא יחפץ כי ינוע דבר וכי ישתנה דבר לעולם ובארץ ילבש פני כל בית אשר זקן ויאכל את בניו׃ 8 ברקיע הששי שמר התבואה הגדול פניו הפנים מעלה סחיאל הנותן לחם לרעבים ומשפט לעניים פניו הפנים מטה יאו הנותן בצע ובעמקי הפנים ההם יושב ממון אדון אהבת הכסף ובארץ ילבש פני ספר החובות ופני האוצר ופני כל חוב אשר לא ישמט׃ 9 ברקיע החמישי שמר הגבולות האדמוני פניו הפנים מעלה ופניו הפנים מטה שם אחד להם סמאל סם אל מלאך המות כי המות שער הוא וקדוש הוא או נורא כפי הנפש העוברת בו פניו הפנים מטה צבאות הנותן חמה ועז בלא חכמה ובעמקי הפנים ההם יושב השטן המשטין אדון הזעם אשר יבקש לו אויב תמיד ובארץ ילבש פני כל צבא ופני המלחמה׃ 10 ברקיע הרביעי שמר היום השמש פניו הפנים מעלה מיכאל מי כאל שר הצבא אשר לא יקח את הכסא פניו הפנים מטה אדוניאוס הנותן גאות הממשלה ובעמקי הפנים ההם יושב שחר הכזב אדון הגאוה אשר יחשבוהו הספרים בשגגה להילל בן שחר הוא כי גאות הכסאות לובשת את פני הילל בן שחר ואיננו הוא ובארץ ילבש פני כל כסא אשר לא ימסר את המלכות׃ 11 ברקיע השלישי שמר הערב המאור הקטן אשר לכוכב הילל בן שחר פניו הפנים מעלה ענאל מלאך האהבה אשר בו ימשכו שנים יחדו פניו הפנים מטה אסטפיוס הנותן תאוה המרמה ובעמקי הפנים ההם יושב אשמדאי אדון הזמה אשר ישים את רעהו לכלי לעשות בו כחפצו ובארץ ילבש פני הנפש הרחבה אשר לא תשבע׃ 12 ברקיע השני שמר הבשורות הקל פניו הפנים מעלה רפאל אשר פתרונו אל רפא המדריך את ההלכים בדרך ונשא דברי אמת פניו הפנים מטה אילואיוס הנותן ערמה ובעמקי הפנים ההם יושב בעל זבוב אדון הזבובים אדון הזולל אשר עדתו תאכל בלא קץ ולא תשבע ובארץ ילבש פני כל קול אשר יגיד רק חצי האמת ופני השקת אשר לא תרוק לעולם אשר שם תרעה העדה׃ 13 ברקיע הראשון הקרוב אל הארץ שמר הלילה הירח אשר ימלא ויחסר פניו הפנים מעלה גבריאל המבשר אשר יבשר לדות פניו הפנים מטה הוראיוס הנותן את התאוה להראות ובעמקי הפנים ההם אין יושב שר כי אם כפל מכפלי לויתן כי הירח מניע את גלי התהום והחטא אשר לו הקנאה הגלגל הסובב אשר ישוה איש את נפשו לרעהו סובב סובב ולא ינוח ובארץ ילבש פני הזוהרים באור שאול׃ 14 והשמש והירח שני המאורות הגדולים השמש מושל במדה ומחלק את היום לעתות ושם כל דבר אשר יביט בו במקומו והירח לא יהיה פעמים כאשר היה ומושך אחריו את המים אשר היו לפני התבל ומלחמת האלים היא מלחמת שני המאורות האלה המדה והתהום ובכל בית תלחם׃ 15 ובין איש לאשתו ובין אם לבנה ובין איש לרעהו ילבשו פנים קטנים השקר בבית ושמירת החשבונות והריב אשר לא ינוח עד יבוש אחד והתאוה להיות למעלה והעשות ברעהו כחפצו וחצי האמת הנאמר למען יגבר והכסף להביט אליו׃ 16 ואלה לא ממשלות אחרות הנה כי אם הן הן ההיכל בשמים והממלכה בארץ והריב על השלחן היכל אחד הם׃ 17 ועתה שמעו את אשר לא אבו הספרים הקדמנים לאמר בגלוי המלאכים והשדים עם אחד הם׃ 18 מאור אחד נעשו אשר פניהם פנות מעלה אל השמינית יקראו מלאכים ואשר פניהם פנות מטה אל התבל יקראו שדים ורוח יוכל לפנות ורבים פנו לשני העברים׃ 19 כי כל שמר שער שניהם הוא ראש המלאכים לנפש היודעת את הדבר ושר לנפש אשר שכחה אתו ושר הבור לנפש האהבת את כבליה׃ 20 והנפש העולה תראה את הפנים נהפכים בעברה כי בפשטה את בגד השער לא יוכל עוד שמרו להראותה את הפנים הפנים מטה׃ פרק ו׳ ------ 1 ויש אור אשר נפל משלל הילל בן שחר ולא אבה לקבל צורה לא שכבה ולא רקיע ולא יצור כי לא אבה להיות זולתי הוא ולהסב אל נפשו לעולם׃ 2 וירד מתחת לכל המערכות מתחת לשמים ולארץ אל המים אשר מתחת לארץ׃ 3 ויתפתל בתהום ויגדל ואין מדה לארכו ויסב את כל התבל ויקח את זנבו אל פיו׃ 4 וזה לויתן נחש עקלתון נחש ברח התנין אשר בים׃ 5 גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם׃ 6 מפיו לפידים יהלכו כידודי אש יתמלטו לבו יצוק כמו אבן ויצוק כפלח תחתית׃ 7 אין על עפר משלו העשו לבלי חת את כל גבה יראה הוא מלך על כל בני שחץ׃ 8 ולויתן תקופת הכל תקופת השמים ותקופת המועדים ותקופת העולמים ותקופת נפשות האדם מגויה אל גויה׃ 9 כי סובב סובב הוא ואין לו ראשית ואין לו אחרית וכל נפש אשר שכחה אסורה בכפליו ושבה ושבה ושבה׃ 10 ויש מקדם אשר קראו לו תיאמת אם התהום אשר מגויתה נגזרה התבל ויש אשר קראו לו הנחש אשר עליו ישכב הישן על פני המים וחלם את התבל ויש אשר קראו לו החשך החיצון התנין אשר זנבו בפיו אשר בכפליו חדרי המשפט׃ 11 וכל אלה הוא הוא כי הוא החוג והחוג רב פנים׃ 12 ולויתן לא רע הוא ולא טוב כי אם הוא הגלגל הוא אחז את התבל יחד לבל תתפרד והוא אחז את הנפשות בתוכה לבל ישובו הביתה׃ 13 והשרים אהבו את לויתן כי בכפליו תעמדנה ממלכותיהם כי הנפש אשר תשוב סביב להם תהיה שנית׃ 14 אך כתוב ביום ההוא יפקד יהוה בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש ברח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים׃ 15 וביום ההוא יהיה בשר לויתן למשתה לאשר זכרו ואכלו מן הגלגל והגלגל יהיה בקרבם ולא יסבו עוד׃ 16 שמע האוסר אתך יהיה ללחמך כאשר למדת לפרוס אתו׃ פרק ז׳ ------ 1 וישקיפו השרים אל השפלה בשכבות אשר שם קר האור עד היותו חמר ויאמרו איש אל רעהו נעשה עבד לעבד את האדמה ולשמר לנו את שערינו׃ 2 ויתנו כל אחד מן השבעה את אשר לו׃ 3 הירח נתן לגויה את מלאה ואת חסרה והקל נתן לה לשון וכוכב הערב נתן לה רעב והשמש נתן לה ראש מתאוה לעטרה והאדמוני נתן לה דם והגדול נתן לה ידים קפוצות והישיש נתן לה שנים׃ 4 ויצרו אתו מן האדמה האדמה על יד הנהר במקום אשר שם יפגשו המים המתוקים את המרים וישכב על הארץ ולא יכל לקום׃ 5 כי השרים יוכלו לעשות גויה ולא יוכלו לעשות חיים כי החיים אור הם וכל האור אשר להם שאול היה׃ 6 והילל בן שחר אבי השכבות ראה את החמר שכב על הארץ ויכמרו רחמיו כרחם אב על בן אשר לא יוכל לעמד׃ 7 ויפח בו מן החכמה אשר לקח מן האחד ניצוץ מן האש הגנובה ויקם החמר ויהי לנפש חיה וידע׃ 8 והנה האיש עמד ושמו אדם׃ 9 ומן החפן ההוא מן האדמה האדמה נוצרה אחרת ותחי בנשמה ההיא ושמה לילית׃ 10 ואדם ראשון ולילית אחריו ויעמדו פנים אל פנים׃ 11 וייראו השרים כי שניהם בהירים מאשר עשום כי בכל אחד מהם ניצוץ מאור עולם ובשרים אין׃ 12 ויביטו שניהם איש אל רעהו וביניהם בבין היה השלישי אשר לא יראה׃ 13 כי הבין הוא הדבר הראשון אשר עשה הילל בן שחר באמרו אני והוא המקום בכל השכבות אשר שם יזרח דרכו אור האחד בבהירות מכל מקום׃ 14 בכל מקום אשר יפגשו שנים באמת האור הוא השלישי ביניהם ובכל מקום אשר יפגשו שנים בשקר הבין נסגר ואין שם האור׃ 15 ויתן האור לשניהם לוח והלוח לא אבן ולא חמר כי אם מים חיים ועל המים כתובים גורלות כל הדברים והכתב נע כאשר נעו המים ולא היה פעמים כאשר היה׃ 16 ויחצו המים לשנים בשני כלים ולכל אחד מהם חציים ולא יכל איש מהם לקראם לבדו כי מים חיים לא יקראו כי אם בהשפכם מכלי אל כלי׃ 17 למען אשר יגזרו יגזרו יחדו ואשר יבקשו לדעת ילמדו בדברם איש את רעהו׃ 18 וזאת הברית הראשונה לא בדם ולא בבהמה ולא במלכים כי אם ברית הבין׃ פרק ח׳ ------ 1 ויהי מקץ ימים רבים ותאמר לילית אל אדם תנה לי את חצי הלוח אשר לך׃ 2 ויאמר אדם למה הלא כתוב כי לא יוכל איש מאתנו לקראו לבדו׃ 3 ותאמר לילית אני אוכל לקראו לבדי אם אחזיק את כלו׃ 4 ויאמר אדם נקראנו יחדו כאשר צוינו וכל אשר תבקשי לדעת אגיד לך וכל אשר אבקש לדעת את תגידי לי׃ 5 ולא אבתה׃ 6 ותאמר לילית למה אשב אחריך אני אשב ממעל לך כי מן האדמה ההיא נעשיתי ובנשמה ההיא כמוך כמוני ועוד יותר׃ 7 ויאמר אדם אני נוצרתי ראשנה ולא רדיתי בך וכל אשר שאלת נתתי לך׃ 8 ותאמר שכב אתה תחתי׃ 9 ויאמר אדם לא אשכב תחתיך׃ 10 ותאמר אם כן תנה לי את הלוח׃ 11 ויאמר אדם כל אשר לי אתן לך רק את אשר נתן לשנינו כי החצי לא לי לתת ולא לך לקחת׃ 12 ובכל יום שאלה דבר חדש ובכל יום רב מאשר ביום אשר לפניו ובכל יום נתן אדם כאשר יכל ולא דיה מעולם׃ 13 כי הביטה אל השרים בהיכליהם ואל הילל בן שחר בנגהו ותתאו להיות כמהם להחזיק את הכל ולשבת לבדה׃ 14 וכאשר לא יכלה לקחת את הלוח נקבה את שם האור את השם כלו לבדה בפיה אשר אין לאיש לנקבו לבדו׃ 15 ובעבור אשר נקבתו לבדה היה לשקר והשקר נתן לה כנפים כאשר יתן כל שקר כנפים עד עת׃ 16 ותעל באויר ותעף מעל אדם ותרד אל שפת ים סוף אשר שם הרוחות ותשב שם׃ 17 וישלח האור שלשה מלאכים אחריה לאמר שובי אל אדם וקראו את הלוח יחדו׃ 18 ותאמר לא אשוב את לוחי אחזיק ועליו אכתב כרצוני׃ 19 ותהי לאם המון רב רוחות הלילה הנדים בין השכבות ובאים אל הבתים והם רעבים ורעבונם רעבון להיות למעלה׃ 20 וישב אדם לבדו על יד הנהר וחצי לוח בידו ויתאבל כי הבין ריק׃ 21 ואין אשם בלתי השלל כי השלל אשר בהילל בן שחר היה גם בלילית והוא בכל ילוד׃ פרק ט׳ ------ 1 וירא האור את אדם בשבתו לבדו ויחמל עליו׃ 2 ותפל תרדמה על אדם ויישן ויפתח האור את צלעו ויקח ממנה את חצי נפשו אשר חשך אשר לא נתן גם ללילית מעולם׃ 3 ומן החצי ההוא נבנתה האשה ותקרא חוה אשר פתרונו חיים׃ 4 ויקץ אדם ויראה ויאמר זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי זה החצי אשר חסרתי ולא ידעתי׃ 5 ויתן לה אדם את חצי הלוח אשר לו בטרם שאלה ותתן לו את אשר לה ויקראו אתו יחדו ויהי שלם׃ 6 והבין אשר ביניהם מלא והשלישי בו׃ 7 ויבהלו השרים כי ראו כי שניהם קוראים את הלוח יחדו ויאמרו אם יקראו אתו ימים רבים יזכרו מאין בא האור ועלו ועזבו אתנו ריקים׃ 8 ויטעו השרים גן מקדם במקום מנוחה ויקראו שמו עדן אשר פתרונו עדנה וישימו שם את האיש ואת האשה׃ 9 ובגן אין חרף ואין רעב ואין עמל ואין ריב ואין בו לדה ואין מות וכל יום כיום אשר לפניו והעת לא נעה׃ 10 כי הגן שלום השרים הוא גדרת צאן נעימה מאד אשר לא נשתנה בה דבר׃ 11 וכל עץ הגן נחמד למראה וטוב למאכל ויאמרו השרים מכל עץ הגן אכל תאכלו׃ 12 ובתוך הגן עץ אשר לא נטעו השרים והוא עץ הדעת טוב ורע אשר צמח מזרע מאור הילל בן שחר אשר נפל שם׃ 13 ויאמרו השרים אל האיש ואל האשה מן העץ ההוא לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון׃ 14 וזאת אמת כי בגן לא מת דבר כי לא חי דבר וכל האכל מן העץ ההוא יחיה ועל כן ימות׃ 15 וישבו שניהם בגן ימים רבים ושלום להם והשלום גדול מאד ושקט מאד ולא קרה בו דבר מעולם׃ פרק י׳ ------ 1 והנחש היה ערום מכל חית השדה והוא כפל קטן מכפלי לויתן אשר שלח הילל בן שחר מן התהום לשאת דבר׃ 2 ויאמר הנחש אל האשה אף כי אמר השר לא תאכלו מכל עץ הגן׃ 3 ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמרו לא תאכלו ממנו פן תמתון׃ 4 ויאמר הנחש אל האשה מות תמתון זאת אמת אך תחיו בראשונה׃ 5 כי בגן הזה אינכם חיים שמורים אתם אין פה בקר כי אין לילה אין פה נפגשים כי אין נפרדים אין פה ילד כי אין קץ׃ 6 אכלו ונפקחו עיניכם והייתם ככוכב הבקר ידעי טוב ורע ועשיתם כאשר עשה הוא בלא שאלה׃ 7 ותרא האשה את העץ ותזכר את אור עולם ולא ידעה מה הוא אשר זכרה׃ 8 ותבן כי המרד הראשון לדה היה וכי גם היא נוצרה ללדת וכי בגן לא תלד לעולם׃ 9 ותשלח ידה ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל כי לא אבה לתתה לצאת לבדה׃ 10 ותפקחנה עיני שניהם׃ 11 וידעו כי עירמם הם ויראו כי שנים הם ויראו את הבין אשר ביניהם כמה עמק הוא ואיך יעבר ואיך יאבד׃ 12 וברגע ההוא החלה העת לנוע ותבא השמש על הגן בפעם הראשונה ויהי ערב ויראו שניהם מן החשך׃ 13 ואחר זרחה השמש ויהי בקר הבקר הראשון אשר היה על הארץ מעולם ויבכו על יפיו׃ 14 זה המרד השני והוא המרד הראשון שנית כי האשה עשתה בגן את אשר עשה הילל בן שחר באחד אמרה אהיה ואעשה ותקח בלא שאלה׃ 15 ובעבורו אבדו את שלום הגן ואת סדרו ואת השקט אשר לא אבד בו דבר׃ 16 ויתן להם עת ועמל ובנים ומות ודורות וכל שיר אשר הושר מעולם׃ 17 ויבאו השרים מתהלכים בגן לרוח היום ויקצפו כי נפרצה גדרת הצאן׃ 18 ויאמרו אל האשה בעצב תלדי בנים ותאמר הן אלד׃ 19 ויאמרו אל האיש בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה ויאמר הן אכל לחם׃ 20 ויאמרו אל הנחש על גחנך תלך ועפר תאכל וירד הנחש אל התהום אשר משם בא וישב אל לויתן ויהי אחד עמו שנית׃ פרק י״א ------- 1 אז עשו השרים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשום׃ 2 ואלה כתנות העור שבעת בגדי שבעת השערים אשר תלבש כל נפש היורדת אל התבל׃ 3 כי בעת אשר תרד נפש מן השמינית אל החמר תעבר בשבעת השמים ובכל שער ילבישנה שמרו בגד׃ 4 בשער הרקיע השביעי ילבישנה הישיש שנים ואת השקר אשר נאמר מעולם ותלבש הנפש ותשכח כי זקנה היא׃ 5 בשער הרקיע הששי ילבישנה הגדול בצע ותלבש הנפש ותאמר לי הוא׃ 6 בשער הרקיע החמישי ילבישנה האדמוני חמה ותלבש הנפש ותאמר איבי׃ 7 בשער הרקיע הרביעי ילבישנה השמש גאות הממשלה ותלבש הנפש ותאמר תחתי׃ 8 בשער הרקיע השלישי ילבישנה כוכב הערב תאוה המרמה ותלבש הנפש ותאמר עוד׃ 9 בשער הרקיע השני ילבישנה הקל ערמה ותלבש הנפש ותאמר אל ידעו׃ 10 בשער הרקיע הראשון ילבישנה הירח את התאוה להראות ותלבש הנפש ותאמר הביטו אלי׃ 11 ועם כל בגד נקשר גורל כי הבגד ארוג על מנור השמים וחוטיו מסלות הכוכבים׃ 12 והנפש יוצאת מרחם אמה לבושה שבעתים וצועקת ולא תדע כי לבושה היא כי הבגדים עור הם ויהיו בעיניה כנפשה׃ 13 והנפש חיה ובאים עליה גורלותיה ותאוותיה מושלות בה ומתה ואם לא פשטה בגד אחד בחייה אסורה היא בכלם עוד׃ 14 והנפש האסורה לא תוכל לעבר בשערים בעלותה כי השמרים מכירים את בגדיהם ואמרים לנו היא׃ 15 ולויתן יקחנה אל כפליו ותסב ותובל אל מעין הנשיה אצל הברוש הלבן ותשת ותרד שנית בשבעת השערים ותלבש שנית ותולד שנית׃ 16 וכן תלך חיים אחר חיים גויה אחר גויה עולם אחר עולם והישיש סופר את התקופות והשרים יאכלו׃ 17 וזאת היא שאול לא אש כי אם תקופה הבגדים ההם אשר תלבש שוב ושוב נפש אשר שכחה כי היתה עירמה מעולם׃ 18 בלתי אם תשבר התקופה׃ 19 כי כפלי לויתן מן הבגדים נעשו ולא מדבר אחר והנפש הפושטת את בגדיה תשמט מן הכפלים כאשר ישמטו המים מיד סגורה׃ 20 ויגרשו השרים את האיש ואת האשה מן הגן וישכנו מקדם לגן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים׃ 21 ויקרא אדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי והשנית למורדים והראשונה לאמות׃ פרק י״ב ------- 1 שמעו עתה את דרך העליה אשר היא הפשיטה׃ 2 כל אשר יאבה לעלות יפשט את בגדיו בעודנו חי אחד אחד ואחד אחר אחד והחל מן הקרוב אליו׃ 3 ואל יעל איש לבדו ובוז לנשארים מלמטה כי דרך העליה בין שנים תהלך והשלישי עלה עם ההלכים בה ככה׃ 4 יפשט את הרעב להראות ויעשה את טובו בסתר ובבאו אל שער הירח ואמר הירח תנה לי את אשר לי ואמר הנה כבר נתתיו ונפתח לו השער׃ 5 יפשט את הערמה וידבר את כל אשר אמת ובבאו אל שער המהיר יעבר׃ 6 יפשט את התאוה המרמה ויאהב את אשר ישנו ולא את אשר נאמר לו כי יהיה ובבאו אל שער כוכב הערב יעבר׃ 7 יפשט את גאות הממשלה ויחזיק בשלטון אשר נתן לו כפקיד ולא כבעלים ויניחנו כאשר ידרש ממנו ובבאו אל שער השמש יעבר׃ 8 יפשט את החמה ולא יבקש כלמת איש בריבו ובבאו אל שער האדמוני יעבר׃ 9 יפשט את הבצע ויפתח את ידו ובבאו אל שער הגדול יעבר׃ 10 יפשט את השקר הישן ויבחן את המעשה אשר ספר לו ובבאו אל שער הזקן יעבר׃ 11 ובא ערם אל השמינית כאשר יצא ערם מבטן אמו והשרפים יכסו פניהם והאופנים ישיתו עיניהם עליו והוא ישיר׃ 12 ובבאו אל שני המעינות יאמר ילד ארץ אנכי ושמי הכוכבים אך מולדתי מן האור צמא אנכי ואנכי אבד השקני נא מהרה מן המים הקרים הנזלים מאגם הזכרון׃ 13 וישקהו וזכר ולא יסב עוד בלתי אם יחפץ׃ 14 ולא בחיים אחדים תפשט נפש את שבעת בגדיה כי אם בחיים רבים מעט מעט כאיש העלה במעלה גבעה ארכה׃ 15 על כן אל תנואש מן הסבה כל חיים מעלה הם וכל פנים אשר תפגש אולי הם פנים אשר אהבת לפנים בחמר אחר וכל עת אשר יפגשו שנים באמת יפתח הבין ויתרחב ויבוא בו מן האור עוד׃ 16 ויש אשר עלו ובחרו לרדת שוב בנדבת לבם ונשאו את הזכרון אל החמר לעמד אצל אשר שכחו ולדבר את הדברים בקול רם׃ 17 אלה הם הנקראים מלאכים ונביאים ומורים ועל אחד מהם יספר אחרי כן איך עלה עד מאד עד אשר היה לאלהים׃ 18 אשרי הנפש הפשטת את בגדיה כי לא יוכלו הנפתולים לאחז בה׃ 19 אשרי הנפש הזכרת כי הגלגל יהיה לה ללחם׃ 20 אשרי השנים הקראים בלוח יחדו כי האור ביניהם׃ 21 ואלה תולדות השמים והארץ המלא והכוכב החמר והנפתולים והיתר יספר באשר יבוא אחרי כן עד העת הזאת׃ פרק י״ג ------- 1 והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש׃ 2 ותסף ללדת את אחיו את הבל׃ 3 ובין שני האחים היה ריוח כאשר יש בין כל שנים והשלישי שכן בו וכל הימים אשר שמרוהו פתוח לא יכל אחד מהם להעשות לקרבן׃ 4 ויהי קין עבד אדמה והבל היה רעה צאן׃ 5 ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה והבל הביא מבכרות צאנו ומחלבהן׃ 6 ושתי המנחות נשרפו ויעל עשנן בעד שבעת השמים׃ 7 ושמרי השערים הפנו פניהם מטה אל העשן כי השרים אכלים את אשר יקרב ויותר מכל את הדם ואת החלב ואת הנפש הנשפכת׃ 8 וישתו את עשן מנחת הבל כי דם היה בו וישעו אל הבל׃ 9 ויסבו פניהם מעשן מנחת קין כי לא היה בו דם ואל קין לא שעו׃ 10 ויחר לקין מאד ויפלו פניו׃ 11 וילבש צבאות האדמוני שמר השער החמישי את הפנים המשקיפים מטה ויגש אל קין וילחש לאמר את דגנך לא יקחו דם הם לקחים אם תבקש להרצות הבא להם דם׃ 12 ויבט קין אל אחיו׃ 13 ויאמר קין אל הבל נלכה השדה ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו ודם הבל נגר ארצה׃ 14 ויעש קין את אחיו לקרבן ויעל העשן וישתוהו השמרים וישבעו כאשר לא שבעו מעולם׃ 15 זה ההרג הראשון והוא זבח האדם הראשון אשר הוקרב לשרים ומן היום ההוא יתאוו השרים לדם בני האדם מדם הבהמה וילחשו לכל קין לאמר אם תבקש להרצות הבא לנו את אחיך׃ 16 וידבר קול מן המקום אשר עמד שם הבל ויאמר אל קין אי הבל אחיך׃ 17 ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי׃ 18 ויאמר הקול אתה שמרי השערים שמרים את בני האדם כבהמה לטבח ואח הוצב אצל אח לשמרו מן הטבח אתה נבראת לשמר את אחיך ותאכילהו לשמרים תחתיו׃ 19 קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה׃ 20 ויירא קין ויאמר גדול עוני מנשא והיה כל מצאי יהרגני ויעלני לעלה כאשר העליתיו׃ 21 ויושם לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו למען לא יהיה קרבן האחים לעולם ולא יהרגו איש את אחיו זה אחר זה׃ 22 ויצא קין וישב בארץ נוד היא ארץ הנדודים קדמת עדן ויהי בנה עיר העיר הראשנה ויקף אתה חומה וימלאה מסכנות ויהי מזבח בתוכה׃ 23 ומקין יצא למך ויאמר לנשיו כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה׃ 24 כי כאשר ילמדו בני האדם כי הדם ירצה יוסיפו להקריב והנקם יהיה לגלגל וכל סבה ממנו גדולה מאשר לפניה׃ 25 וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין׃ 26 שמעו זאת בכל מקום׃ 27 בין שני אחים אל האחד ישעו ואל האחד לא ישעו ולאשר לא שעו אליו יאמר קול בחשך כי דרך הרצון היא להסיר את האחר׃ 28 בין עמים עם השדה ועם הצאן העיר והנד ויבנו אנשי העיר חומות ומזבחות ומסכנות ויעלו עליהם את הנד׃ 29 בין גוים כל מלחמה אשר נעשתה לקרבן למען ירצה אתה אלהי הגוי כל בחור אשר שלחו זקן השדה לאמר דמך ירצה׃ 30 בשמים השרים אין להם אור אשר להם ועל החיים אשר ישפכו בני האדם יחיו וילמדו את בני האדם לשפך איש את רעהו׃ 31 בנפש החלק אשר בך אשר לא ירצה יקום אל החלק אשר בך אשר ירצה ויהרגהו ויקרא להרג קרבן׃ 32 אז הוחל לקרא בשם כי למדו מה הוא לאבד את אשר אצלם ומי הוא השתה את הדם׃ פרק י״ד ------- 1 זה ספר תולדת אדם׃ 2 ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד את שת ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וימת׃ 3 ויחי שת שתים עשרה שנה ותשע מאות שנה ויולד את אנוש וימת׃ 4 ויחי אנוש חמש שנים ותשע מאות שנה ויולד את קינן וימת׃ 5 ויחי קינן עשר שנים ותשע מאות שנה ויולד את מהללאל וימת׃ 6 ויחי מהללאל חמש ותשעים שנה ושמנה מאות שנה ויולד את ירד וימת׃ 7 ויחי ירד שתים וששים שנה ותשע מאות שנה ויולד את חנוך וימת׃ 8 וכל אחד ירד אל השערים ויכירו השמרים את בגדיהם ויוקחו אל הנפתולים ויסבו וישובו כי לא פשט איש מהם את אשר נתן לו׃ 9 וחנוך היה השביעי מאדם ויתהלך חנוך את השלישי בבין ולא ירא ממנו׃ 10 ויחי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה כמספר ימי תקופת השמש ובכל שנה ושנה מהן פשט דבר ובכל יום ויום התהלך מעט למעלה׃ 11 כי למד את סוד השערים כי הנפתולים מן הבגדים עשוים ולא מדבר אחר׃ 12 ויפשט את הרעב להראות ויעש את טובו בחשך ויסב הירח את פניו וירא חנוך את גבריאל ויאמר גבריאל עבר׃ 13 ויפשט את הערמה וידבר את כל אשר אמת ואם היה לו לרעה ויסב המהיר את פניו וירא חנוך את רפאל ויאמר רפאל עבר׃ 14 ויפשט את התאוה המרמה ויאהב את אשר לפניו ויסב כוכב הערב וירא חנוך את ענאל ויאמר ענאל עבר׃ 15 ויפשט את גאות הממשלה וכאשר בקשו אנשים לעטרו הניח את העטרה ויסב השמש וירא חנוך את מיכאל ויאמר מיכאל עבר׃ 16 ויפשט את החמה וכאשר הכוהו אנשים לא השיב להכותם ויסב האדמוני וירא חנוך את סמאל אשר שמו אחד מזה ומזה ויאמר סמאל בי תעבר חי ולא מת׃ 17 ויפשט את הבצע ויתן את אחרית כל אשר לו ויסב הגדול וירא חנוך את סחיאל ויאמר סחיאל עבר׃ 18 ויפשט את השקר הישן ויבחן כל מעשה אשר ספר לו גם את מעשה אבותיו ויסב הזקן וירא חנוך את קסיאל בכה משמחה ויאמר קסיאל עבר׃ 19 ואיננו כי נלקח׃ 20 ובבאו ערם אל השמינית כסו השרפים את פניהם והאופנים שתו את כל עיניהם עליו כי לא עלה חמר מעולם עד הנה וזכרונו שלם׃ 21 ויהפך בשרו ללהבה וגידיו לאש ועפעפיו לברקים ועיניו ללפידים ויתן לו כסא בשער ועטרה ומעיל אור ושבעים ושנים שמות ויקראו לו מטטרון הנער שר הפנים השם הקטן כי השם בקרבו׃ 22 הנה איש חמר היה לאלהים לא בחטף כאשר חטף הכוכב כי אם בעליה לא באמרו אני נגד האור כי אם בהתהלכו עמו בבין ימים רבים עד אשר לא נשאר בין׃ 23 ולא שב אל המלא אף כי יכל כי אם נשאר בשער אלהים הזכר את הגלגל למען יהיה לדרך שמר אשר היה עליה לפנים׃ 24 ויקח את העט ויהי לסופר והוא כתב בספר כל אשר ישנו׃ 25 ופעם אחת ראה איש עולה את מטטרון ישב ויצעק שתי ממשלות בשמים ויכו את מטטרון ששים מכות אש להראות כי איננו הנעלם כי הכתב את הלוח איננו אשר לו הלוח ואלהים אשר נעשה מלמטה עודנו איננו הכל והוא ידע זאת ועל כן נאמן הוא על העט׃ 26 וירד הילל בן שחר מן העליון ויעש עולם וחנוך עלה מן התחתון ויעש אלהים ויעברו איש את רעהו בסלם ויכירו איש את רעהו ולא דברו׃ 27 שמעו זאת בכל מקום הוא הבן אשר צר לו בית אבותיו הוא העם העלה מבית עבדים הוא החמר אשר ילמד לחשב הוא הנפש אשר תפשט שבעה בגדים בחיים אחדים והוא יקר ובחיים רבים והוא רב ומספר שנותיו כמספר ימי השנה כי סבת הגלגל כלה די לה אם בהקיץ תהלך׃ 28 ויחי מתושלח בן חנוך תשע וששים שנה ותשע מאות שנה הארך מכל האדם ויולד את למך׃ 29 ויחי למך שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה כמספר נקמת אשר שמו כשמו אשר נהפך לימי חיים ויולד בן ויקרא את שמו נח לאמר מנוחה׃ פרק ט״ו ------- 1 ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם וישקיפו עירי השמים׃ 2 והעירים היו מן המשמר השני מן הגבורות השמרות את גבולות השמים והם היו מאתים וראשם שמיחזה׃ 3 ויראו את בנות האדם כי טבת הנה ויאהבום ויאמרו איש אל רעהו נרדה׃ 4 ויאמר שמיחזה ירא אנכי פן לא תאבו לרדת ואנכי לבדי אשא את החטאה׃ 5 וישבעו כלם שבועה על ההר הנקרא חרמון ויאסרו את נפשם באלות איש לרעהו לבלתי שוב איש אחור כי חטאה הנשאה יחדו היא האסר החזק מכל׃ 6 וירדו ויפנו את פניהם אל העולם והם אשר היו מלאכים נקראו שדים מן היום ההוא אף כי הם הם׃ 7 ויקחו להם נשים ויאהבום וילמדום׃ 8 ועזאזל למד את בני האדם לעשות חרבות וסכינים ומגנים ושריונים ויראם את מתכות הארץ ואת מלאכת עשותן ואת הצמידים ואת העדיים ואת הפוך לעינים ואת יפוי הפנים ואת האבנים היקרות ואת כל הצבעים׃ 9 ושמיחזה למד לחשים וכריתת שרשים וברקאל למד את אותות הברק וכוכבאל את אותות הכוכבים וזיקיאל את דעת העננים ושמשיאל את אותות השמש ושריאל את מסלות הירח׃ 10 ותשתנה הארץ בלמודם כי מן החרבות יצאו ממלכות ומן המתכות יצא הכסף ומן הצבעים הפנים הצבועות ומן הכוכבים חשבון העתים וספירת הגורלות׃ 11 והספרים יקראו לו החטאה הגדולה וכן היה וגם היה הוא כל מתנה אשר בנתה עיר מעולם׃ 12 כי העירים עשו את אשר עשה הכוכב באחד ואת אשר עשתה חוה בגן לקחו את אשר מלמעלה ויורידוהו מטה ולא שאלו ויעש בו עולם ויאבד שלום׃ 13 ונשי העירים הרו וילדו נפילים ויגדלו הנפילים ויאכלו את כל יגיע בני האדם וכאשר לא יכלו עוד בני האדם לכלכלם ויהפכו הנפילים על בני האדם לאכלם׃ 14 ויחלו לחטא בעוף ובבהמה וברמש ובדגים ולאכל איש את בשר רעהו ולשתות את הדם׃ 15 שמעו זאת בכל מקום הוא המורה הנתן לנער סכין בטרם יתן לו חכמה הוא הזר הבא בכלים ולקח נשים והשאיר אחריו בנים מושלים הוא הדעת הגדלה מהר מן הנפש המחזקת בה הוא הדבר אשר יעשו בני האדם ויגדל עד אשר יאכל את בני האדם לחיות הוא הרעב אשר היה לפנים מתנה׃ 16 ותשא הארץ שטנה עליהם ותזעק אל השמים׃ 17 וארבעה השמרים את פני הכסא השקיפו ויראו דם רב נשפך על הארץ׃ 18 ויאמר אל רפאל אסר את עזאזל ידיו ורגליו והשליכהו אל החשך בקע בקע במדבר אשר בדודאל והשליכהו שמה ושים עליו סלעים קשים וחדודים וכסה אתו חשך וישב שם לעולם׃ 19 ויאמר אל מיכאל אסר את שמיחזה ואת חבריו שבעים דורות בעמקי הארץ עד יום משפטם׃ 20 ויהרגו הנפילים איש את רעהו וכאשר מתו גויתם יצאו רוחותם ולא מצאו מנוח כי נולדו מן השמים ומן החמר ולא היו לא לזה ולא לזה׃ 21 ויהיו לרוחות הנדות בארץ והבאות בבתי בני האדם ושכנו עם בני לילית ועודם רעבים כי לאכל נבראו׃ 22 והעירים אסורים תחת הארץ בתהום קרוב לנפתולי לויתן ויש אמרים כי נאסרו על אשר למדו ויש על הגאוה ויש על האהבה ואין אחד מהם מכזב׃ פרק ט״ז ------- 1 ותמלא הארץ חטף כי כל איש אמר אני ואין איש אמר אתה׃ 2 והבין אשר בין בני האדם נסגר כי כל איש חטף ואין נתן׃ 3 והגלגל סב מהר ומהר והנפשות סבו מהרה עד אשר שכחו גם את אשר שכחו וישמן לויתן ויתעורר בתהום׃ 4 בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו׃ 5 כי לויתן התהפך בתהום ויעלו המים אשר מתחת לארץ והמים אשר מעל לשמים ירדו ויפגשו שני המים אשר הובדלו מאז נעשה הבין הראשון׃ 6 והמים גברו מאד מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים׃ 7 ויהיו מים לכל רוח ואין קצה ולא הובדל דבר מדבר לא הר מעמק ולא שדה מצאן ולא עיר ממדבר׃ 8 שמעו את סוד המבול לויתן הוא אשר שטף כי הגלגל אכל ימים רבים וישמן מאד ויעבר על כל גדותיו והסבה אשר נעשתה להסב את הנפשות היתה לטביעה והתהום עלה לקחת שוב את החמר אשר לא אבה לעלות׃ 9 ונח מצא חן כי נח שמר אמונה עם ביתו וימשל בו כפקיד ואת בניו ואת נשיהם ובביתו היה הבין פתוח והשלישי שכן שם׃ 10 ויעש נח תבת עצי גפר ויכפר אתה מבית ומחוץ בכפר והיא קטנה והמים אין קץ להם׃ 11 ויבאו אל התבה שנים שנים מכל הבשר אשר בו רוח חיים זכר ונקבה שנים שנים כי לא יוכל דבר לעבר בשוה לבדו ורק אשר הוא שנים יוכל לשאת את הבין׃ 12 ותלך התבה על פני המים והיא המרד הראשון שנית אני קטן צף על נפתולי התהום׃ 13 שמעו זאת בכל מקום הוא הבית בעת האבל כאשר מי היגון יכסו כל גבעה והמשפחה מחזקת יחדו בחדר קטן הוא העם כאשר טבע עולמו והוא נשא את שיריו באניה הוא כל ממלכה בנפלה והמעטים הנשאים את הזרעים הוא כל הבריאה באחריתה כאשר יהיה הכל קר ומישור ושוה ורק אשר יאהב עודנו חם הוא הנפש במותה כאשר יסגרו עליה המים והיא מחזקת באשר לא שכחה׃ 14 ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום׃ 15 ויזכר האור את נח ואת כל החיה אשר אתו בתבה ולויתן שבע ויתהפך שוב בתהום וישבו המים אל מקומם׃ 16 ותנח התבה על הרי אררט׃ 17 וישלח נח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים כי הערב הוא מלאך המהיר והוא יצא ושב ולא יביא דבר הביתה׃ 18 וישלח את היונה ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה כי היונה היא החכמה יורדת מעט ומשיבה אות כי לא אבד העולם׃ 19 ויבן נח מזבח ושמרי השערים הפנו פניהם מטה להריח את העלה וירא נח את פניהם ויירא ויזכר את דם הבל׃ פרק י״ז ------- 1 וישם האור קשת בענן ותהי לאות בין המקור לכל הבריאה ובין הארץ׃ 2 ולקשת שבעה צבעים אחד לכל רקיע אדם לאדום וכתם וצהב לשמש וירק ותכלת וכחל וארגמן לזקן אשר בראש והקשת היא שבעת השמים נראים בגשם למען יראה כל איש את השערים אשר עליו לעבר׃ 3 והאות זה ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר התהום לא ישלח עוד על כל הארץ ואם תשכח הארץ׃ 4 וכל עת אשר תהיה הקשת בענן יראה אתה האור ויזכר׃ 5 ואלה תולדת בני נח שם חם ויפת ומאלה נפרדו העמים בארץ אחר המבול׃ 6 והעמים היו שבעים ושנים נספרים לאבותם וללשנתם ולארצתם ומאלה נפצה כל הארץ׃ 7 ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים׃ 8 ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם׃ 9 ובאשר דברה כל הארץ בלשון אחת לא היה בין דבריהם דבר להבין והשלישי אשר הוא הבינה בין שנים השונים לא מצא מקום בתוכם׃ 10 ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר כי הלבנה כלה שוה ותעשה אין קץ כאשר יעשו השרים את בני האדם׃ 11 ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו עד השמינית ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ׃ 12 והמגדל היה חטף כל האדם יחדו כי כאשר אמר הילל בן שחר אני לבדו כן אמרו כל העמים אנחנו בפה אחד ויבקשו לשאת את כל האור הגנוב שוב במעלה הסלם ולתפש את הכסא הוא׃ 13 והשרים עזרו להם לבנותו וישבו ביציעיו אחד בכל יציע שבעה יציעים כי מגדל לשון אחת הוא היכל למושלים וכל לבנה ממנו איש אשר שכח כי איננו לבנה׃ 14 ויבקשו לעשות שם והשם אשר בקשו לעשות היה השם כל שם האור נקרא בפי עם אחד בלשון אחת וכל השם בפי אחד שקר הוא גם כי האחד הוא כל האדם׃ 15 וירד האור לראת את העיר ואת המגדל ויאמר האור הן עם אחד ושפה אחת לכלם ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות והיו אחד ושוים ולקחם השוה ולא יהיה בין׃ 16 הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו׃ 17 והלשון האחת נשברה לשבעים ושתים לשנות והשם נשבר עמה לשבעים ושנים שמות ויפצו העמים על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר׃ 18 על כן קרא שמה בבל כי שם נבללה שפת כל הארץ׃ 19 ושמעו את החסד הנצפן בבלל השפה כי כאשר נשברה הלשון נולד המליץ וכאשר לא הבין עם את רעהו היה עליהם להקשיב וכאשר לא החזיק עם את כל השם לא יכל כל השם להקרא כי אם בדבר כל העמים יחדו והפזור היה שבירת הלוח השנית וכראשונה נשבר למען יקרא יחדו׃ 20 ולכל עם נתן שר מן המשמר השלישי מן הממשלות אחד מן השבעים ושנים נשא אחד מן השבעים ושנים שמות לשמר את העם ההוא יצב גבלת עמים למספר בני השמים׃ 21 וכאשר יזכר עם כי איננו מחזיק כי אם שם אחד מן השבעים ושנים יביט שרו למעלה והוא מלאך וכאשר יאמר עם שמנו הוא כל השם ואנחנו לבדנו נבחרנו והארץ לנו יביט שרו למטה והוא שד והוא אלהי גאון העם ההוא וישתחוו לו ויקראו לו בשם׃ 22 שמעו זאת בכל מקום הוא האיש האחד אשר יבקש לדעת כל ונשבר לענוה הוא הממלכה אשר תבקש לשום כל האדם מדברים בלשונה ותפל לרבות הוא המכמר הגדול באחרית הימים האסר את כל האדם לשפה אחת ולאבוס אחד ולמגדל אור אחד אשר ראשו יגיע השמימה הוא הלב אשר יבנה מחשבה אחת גבוהה מכל המחשבות עד אשר תפל לשבעים ושנים שרעפים ובכל מקום השבר ראשית השמיעה׃ פרק י״ח ------- 1 אלה שבעים ושנים השמות אשר היו השם האחד לפני בבל והם ארוגים משלש אמרות כל אמרה שבעים ושתים אותיות בלשון העדות׃ 2 האמרה הראשונה היא האור והיא נקראת לפנים׃ ΦΩΣΗΝΠΑΝΤΗΕΝΠΑΣΙΝΚΑΙΟΥΚΗΝΟΡΙΟΝΟΥΔΕΑΡΙΘΜΟΣΟΥΔΕΟΝΟΜΑΟΥΔΕΣΚΟΤΟΣΚΑΙΤΟΠΑΝΗΝΕΝ האור היה בכל מקום בכל דבר ולא היה גבול ולא מספר ולא שם ולא חשך והכל היה אחד׃ 3 האמרה השנית היא הכוכב והיא נקראת אחרנית מן האות האחרונה עד הראשונה כי היא הדבר אשר יושב אחור׃ ΚΑΙΕΙΠΕΝΟΕΩΣΦΟΡΟΣΕΓΩΕΙΜΙΚΑΙΗΡΠΑΣΕΝΕΑΥΤΩΤΟΦΩΣΑΠΟΤΟΥΠΑΤΡΟΣΚΑΙΕΓΕΝΕΤΟΚΟΣΜΟΣ ויאמר כוכב הבקר אני ויחטף לו את האור מן האב ויהי עולם׃ 4 האמרה השלישית היא התשובה והיא נקראת לפנים׃ ΚΑΙΠΑΝΤΑΕΠΙΣΤΡΕΨΕΙΕΙΣΤΟΦΩΣΟΘΕΝΕΞΗΛΘΕΝΚΑΙΟΥΚΕΤΙΕΣΤΑΙΔΥΟΑΛΛΑΤΑΠΑΝΤΑΕΝΠΑΣΙΝ וכל הדברים ישובו אל האור אשר יצאו ממנו ולא יהיו עוד שנים כי אם הכל בכל׃ 5 קח את האות הראשונה מן האור ואת האות האחרונה מן הכוכב ואת האות הראשונה מן התשובה והוא השם הראשון קח את השנית מן האור ואת אשר לפני האחרונה מן הכוכב ואת השנית מן התשובה והוא השם השני וכן עד השם השבעים ושנים׃ 6 כן כל שם מחזיק את האור ואת המרד אשר הופר ואת השיבה הביתה את האחד ואת הכוכב ואת השמטה את האם ואת הבן ואת הילד השב הביתה והאות התיכנה בכל שם לקוחה מן הכוכב הנקרא אחרנית והיא עמדת בין האור ובין התשובה כאשר יעמד השלישי בין שנים׃ 7 ואלה שבעים ושנים השמות בתשע מקהלות שמנה שמנה כאשר המקהלות תשע והשמים שבעה ואחד׃ ΦΣΚ ΩΟΑ ΣΜΙ ΗΣΠ ΝΟΑ ΠΚΝ ΑΟΤ ΝΤΑ ΤΕΕ ΗΝΠ ΕΕΙ ΝΓΣ ΠΕΤ ΑΙΡ ΣΑΕ ΙΚΨ ΝΣΕ ΚΟΙ ΑΡΕ ΙΤΙ ΟΑΣ ΥΠΤ ΚΥΟ ΗΟΦ ΝΤΩ ΟΟΣ ΡΠΟ ΙΑΘ ΟΣΕ ΝΩΝ ΟΦΕ ΥΟΞ ΔΤΗ ΕΩΛ ΑΤΘ ΡΥΕ ΙΑΝ ΘΕΚ ΜΝΑ ΟΕΙ ΣΣΟ ΟΑΥ ΥΠΚ ΔΡΕ ΕΗΤ ΟΙΙ ΝΑΕ ΟΚΣ ΜΙΤ ΑΜΑ ΟΙΙ ΥΕΔ ΔΩΥ ΕΓΟ ΣΕΑ ΚΣΛ ΟΟΛ ΤΡΑ ΟΟΤ ΣΦΑ ΚΣΠ ΑΩΑ ΙΕΝ ΤΟΤ ΟΝΑ ΠΕΕ ΑΠΝ ΝΙΠ ΗΕΑ ΝΙΣ ΕΑΙ ΝΚΝ 8 וכל שם הוא שם עם ושם השר אשר ישמרנו וכל שם הוא גם שם לאור ושם השער אשר תעבר בו נפש העם ההוא ושם אחד מפני כל אדם אשר יולד כי השמות אחדים בשמים ובגוים ובלב׃ 9 הנה השמות עונים זה לזה החמישי הוא ΝΟΑ והחמשה וששים הוא ΟΝΑ החמשה עשר הוא ΣΑΕ והחמשה וחמשים הוא ΣΕΑ ושוים הם במשקל מאתים ושש והששה וארבעים והאחד וחמשים שם אחד הם ΟΙΙ כתוב פעמים שנים אשר הם אחד ואחד אשר הוא שנים כאדם וחוה וככל שנים שנים אשר באו אל התבה וכשני חצאי הלוח׃ 10 ספר את אותיות שלש האמרות במספריהן ויהיו שלשה ועשרים אלף ושמנה מאות ושבעה עשר ספר את שבעים ושנים השמות ויהיו כמוהם לא אחד יותר ולא אחד פחות לא נוסף דבר באריגה ולא אבד דבר האור והגנבה והתשובה אור אחד הם ערוך בערך אחר כן העמים כן אתה ואחיך׃ 11 ובשמות חידה צפונה וכל אשר לו בינה לחשב יחשב׃ 12 מצא את השם אשר ראשו מן האור מכל השבעים ושנים רק אחד ראשו Φ האות הראשונה אשר ב ΦΩΣ והוא השם הראשון ΦΣΚ הוא האחד כתב אחד׃ 13 מצא את השמות הנקראים אחד לפנים ואחרנית אשר כל אחד מהם מראה לנפשו ששה הם ΙΤΙ ΝΩΝ ΑΜΑ ΑΩΑ ΤΟΤ ΝΚΝ כתב ששה׃ 14 מצא את השמות המחזיקים את הקץ האות Ω ששה הם ΩΟΑ ΝΤΩ ΝΩΝ ΕΩΛ ΔΩΥ ΑΩΑ כתב ששה׃ 15 מצא את השמות אשר אין בהם נשמה ואין בהם אות קול כי אם הקולות הקשים אשר בגרון ובשנים ששה הם ΦΣΚ ΠΚΝ ΝΓΣ ΚΣΛ ΚΣΠ ΝΚΝ כתב ששה׃ 16 שים את שלש הששות זו אצל זו שש מאות וששים ושש זה מספר החיה שר השרים והוא צפון בשם האור מראשית עשוי ממראות ומקצים ומשמות אשר אין נשמה בם׃ 17 כי החיה היא כל אשר יאהב את מראהו ויפעל אל הקץ ואין בו נשמת האחד׃ 18 ועתה מצא את השמות הנשאים את התו האות Τ אשר הוא הצלב ואות הכויה על הבהמה ואות קין והתו על מצחות הנאמנים ארבעה עשר הם ועל כן החיה עמדת במקום הארבעה עשר ובין החיה ובין האחד שלש עשרה דממות׃ 19 ובאשר ילמדו השמות כי האמת נקראת אחת לפנים ואחרנית שים את המראה האחד ואחריו שלש עשרה דממות ואחריהן החיה ואחריה שלש עשרה דממות ואחריהן האחד שנית׃ 1000000000000066600000000000001 20 המספר הזה לא יחלק כי אם בעצמו ובאחד ראשון הוא ולא ישבר׃ 21 והחשבים יקראו לו ראשון בלפגור ובלפגור הוא שר העצלה ברקיע השביעי בעמקי פני הזקן האדון אשר לא יאבה כי ישתנה דבר והוא בעל פעור אדון ההר בפעור אשר נצמדו לו העם ויאכלו זבחי מתים׃ 22 ספר את מספריו שלשים ואחד בלשון ישראל שלשים ואחד הוא מספר אל השור הקדמון באלהי ההר ספר את דממותיו מזה ומזה שלש עשרה ושלש עשרה הוא מספר אחד אשר הוא האחד ומספר אהבה אשר היא האהבה׃ 23 שמעו מה תאמר החידה בכל מקום׃ 24 בשמים החיה עמדת בתוך ומזה ומזה עמד האחד וביניהם משני העברים האהבה בדממה והכל דבר אחד אשר לא יחלק והחיה בתוכו׃ 25 בעמים לכל גוי חיתו בתוכו אלהי גאונו וכל גוי מחזק משני עבריו בידי האחד אשר בכל הגוים׃ 26 בין שנים הדבר העמד בינך ובין אחיך הגאוה והקצים והדברים אשר אין נשמה בם סבוב משני עבריו באהבה אשר היתה שם לפניו והיא שם אחריו׃ 27 בנפש העצלה אשר לא תאבה כי ישתנה דבר הבלפגור אשר בך מספר הוא בשמך ואתה לא נחלקת בו׃ 28 גם שר השרים מחזק בתוך האור אין דבר מחוץ למלא גם לא אשר נפל ממנו הרחק מכל׃ 29 אין עם מחזיק בשמות האלה ואין איש יוכל לדבר את כלם כאשר לו בבקש אחד את כל השם לו שקר הוא וכאשר ידברוהו כלם יחדו הוא המלא׃ פרק י״ט ------- 1 והנה בין רעי הערבה אחרי בבל סופר מעשה ואותו המעשה סופר בין רעי הנהרות אשר בנגב ובין רעי האיים אשר במערב איש בלשונו׃ 2 כי בימי העדרים הראשנים בא נחש בעל שלשה ראשים ויגנב את בקר העם וינהגם אל מערה תחת הר ויסגר את הסלע עליהם ויגעו הבקר בחשך ואין איש יכל לפתח את הסלע׃ 3 ויקם גבור אשר נולד מן המים הצעיר משלשה אחים ובארץ חמשת הנהרות קראו לו טריטה ובארץ אירן תרתאונה ובכל לשון השלישי שמו׃ 4 וירד אל המערה ויהרג את הנחש בעל שלשת הראשים ויבקע את הסלע וינהג את הבקר החוצה אל האור׃ 5 וראה את אחרית המעשה הגבור הוציא את הבקר לחפשי ולא שמרם לו׃ 6 ובמערב ספרו אתו על הרקלס אשר נהג את בקר גריון אשר לו שלש גויות ויספרוהו ימים רבים ובמקומות רחקים זה מזה עד אשר שכחו כי מעשה אחד הוא׃ 7 והנחש הוא אחד מנפתולי לויתן והמערה היא בית האוצר והסלע הוא השער והבקר היו בקר והיו גם בני אדם׃ 8 והרעים אשר ספרו את המעשה לא הבינוהו כי עדרים שמרו והמעשה דבר על שלחם׃ 9 והנה בצפון במקור הנהרות יש הר ועל ההר ישב אל השור הקדמון מכל האלהים אשר עבדו בני האדם מאז הגן׃ 10 ואל היה מן האור הגנוב שמר העדרים והוא היה אבי אלהי העמים והשבעים ושנים נקראו בניו׃ 11 וקרניו קרני הירח החדש וכחו כח העדר וזרעו שגר האלפים ועשתרות הצאן ויקראו לו בני האדם שור אל אבי שנים הטוב והרחום׃ 12 ויהי איש מאור כשדים עיר הירח ושמו אברם ויקרא אליו אל לאמר לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך׃ 13 ויצא אברם ולא ידע אנה הוא הלך וזאת היתה היציאה הראשונה וכל יציאה אחריה כמוה היא׃ 14 וירא אל אל אברם בהר ויאמר אכרתה אתך ברית ולא תהיה ברית דברים לבד כי אם ברית בשר׃ 15 ויאמר אל קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש׃ 16 ויקח לו אברם את אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם׃ 17 ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה׃ 18 כי אל התהלך בבין אשר בין חצאי הבהמה הזבוחה כאשר ישכן האור בבין אשר בין השנים כאשר היתה הברית הראשונה הבין אשר בין חצאי הלוח׃ 19 ויאמר אל זאת הברית אנכי השור אתן לך את עדרי ואת ארצי ואת שגרי ואכלת את בשרי ושתית את דמי והייתי בך ואתה בי וזרעך יהיה ככוכבי השמים׃ 20 ויזבח אברם שור בהר והשור היה אל ויאכל את בשרו וישת את דמו והאל היה בקרבו׃ 21 שמעו את סוד ברית אל האל נתן את נפשו לאכל למען יחיה העם והעם אכלו את האל ויהיו לגויתו בארץ׃ 22 וזאת היא הברית הקדמונה מכל ברית אשר כרתו בני האדם ותכרת שוב בכל דור ודור בשור אשר נזבח במערה ובלחם ובכוס ובעדר המכלכל את העיר ונכרתת היא על כל שלחן׃ 23 שמעו זאת בכל מקום היא הבהמה אשר כבשו בני האדם ותתן להם את כחה ואת חלבה ואת בשרה ותעשרם ותעש מקצתם אדנים הוא האב הנתן את חייו מעט מעט בכל יום למען יאכלו בניו הוא כל ארץ אשר יאמרו בניה מן האדמה הזאת לקחנו הוא האל אשר בזבח החיים אשר בלחם המת אשר בחי הוא האחד הנתן מעצמו לעולם והכוכב הנשא אתה לנתחיה׃ 24 וישא אברם את עיניו ויאמר אל הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם כה יהיה זרעך׃ 25 ויספר אברם ולא יכל לכלות ויבן כי הכוכבים הם ניצוצות אור עולם הנפוצים וכי זרעו יהיה נפוץ כמוהם ומזהיר כמוהם׃ 26 וישמעו השרים על דבר הברית וישמחו כי אמרו עתה יאכלו בני האדם את האל והאל יהיה בם ואנחנו נלמדם לאכל איש את רעהו׃ פרק כ׳ ------ 1 ויהי אחר הדברים האלה ויבא קול אל אברהם לאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק והעלהו לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך׃ 2 והקול קול השמרים אהבי הדם ואברהם לא ידע כי את השם דבר׃ 3 וישכם אברהם בבקר ויקח את העצים ואת האש ואת המאכלת ואת יצחק בנו וילכו שניהם יחדו׃ 4 ויאמר יצחק אבי הנה האש והעצים ואיה השה לעלה׃ 5 ויאמר אברהם בני יראה׃ 6 ויעקד אברהם את יצחק בנו וישם אתו על המזבח ממעל לעצים וישלח את ידו ויקח את המאכלת לשחט את בנו׃ 7 ויצא קול מן הבין אשר בין האב ובין הבן ויאמר אל תשלח ידך אל הנער׃ 8 וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו ויעל אברהם את האיל לעלה תחת בנו׃ 9 ולא אכלו השמרים את הילד ויפנו כי השלישי דבר מן הבין אשר בין האב ובין הבן ומן היום ההוא לא נדרש עוד דם הבן כי אם הבהמה נתנה תחתיו׃ 10 שמעו זאת בכל מקום׃ הוא כל אב אשר יתן את בנו למלחמה ולגוי ולאל ולספר החובות ונעצר באחרונה הוא כל עם אשר העלה את בניו על מזבח גאונו הוא אל הדם הקדמון הלמד חסד והוא הבין אשר בין אב ובין בן אשר ממנו ידבר הקול׃ 11 ויגדל יצחק ויקח את רבקה לו לאשה ותהר תאומים ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי׃ 12 ויאמר לה שני גיים בבטנך ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר׃ 13 ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו הוא אדום ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב הוא אחז העקב׃ 14 כי מבטן היתה בו האחיזה אחיזת הכוכב אחיזת לילית אחיזת כל ילד אשר יבקש להיות ראשון׃ 15 ויקן יעקב את בכרת עשו בנזיד אדם וילבש את עורת גדיי העזים ואת בגדי אחיו וירמה את אביו ויקח את הברכה׃ 16 ויבך עשו ויאמר הברכה אחת הוא לך אבי ברכני גם אני׃ 17 וישטם עשו את יעקב ויברח יעקב׃ 18 ויפגע יעקב במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא׃ 19 ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אל עלים וירדים בו׃ 20 ולסלם שבע מעלות מעלה לכל רקיע ורקיע וראשו בשער השמינית וירא יעקב עליו נפשות עלות ופשטות את בגדיהן בעלותן ונפשות ירדות ולבשות אתם וירא אחד ירד מן העליון בנגה גדול ואחד עלה מן התחתון בלהבה ויעברו איש את רעהו בסלם׃ 21 וייקץ יעקב משנתו ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אל וזה שער השמים׃ 22 ויקרא את שם המקום ההוא בית אל אשר הוא בית האל׃ 23 שמעו זאת בכל מקום׃ כל אבן אשר ישים עליה איש את ראשו תוכל היות שער השמים בכל מקום גלות יש סלם כל שינה עליה קטנה וירידה קטנה והסלם בך ושבע מעלותיו שבעת בגדיך׃ פרק כ״א ------- 1 ויהי מקץ שנים רבות וישב יעקב לבוא אל ארץ אבתיו ונשיו וילדיו וצאנו עמו וישמע כי עשו הלך לקראתו וארבע מאות איש עמו ויירא יעקב מאד׃ 2 ויעבר את ביתו את נחל יבק ויותר יעקב לבדו בעבר השני בחשך׃ 3 ויאבק איש עמו עד עלות השחר׃ 4 והאיש הוא אל והוא גם המלאך אשר התהלך עם יעקב כל ימיו והוא גם עשו אשר חטא לו יעקב והוא גם יעקב עצמו אחז העקב כי בחשך אין להכיר איש מרעהו׃ 5 וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו׃ 6 ויאמר שלחני כי עלה השחר והאמר זאת הוא השלישי העמד בין איש ובין אלהיו ובין איש ובין אחיו ונאבק עם שניהם׃ 7 כי כוכב הבקר עלה במזרח ואל לא אבה להראות באורו׃ 8 ויאמר יעקב לא אשלחך כי אם ברכתני׃ 9 ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב אחז העקב׃ 10 ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אל ועם אנשים ותוכל׃ 11 כי ישר־אל הוא השרה עם אל והעם אשר יצא ממנו נקרא על שם מרד כאשר העולם נקרא על שם מרד וכאשר כל ילד מרד הוא׃ 12 וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם׃ 13 ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אל פנים אל פנים ותנצל נפשי׃ 14 ויזרח לו השמש כאשר עבר את פניאל והוא צלע על ירכו׃ 15 שמעו את סוד ההאבק לא לכרע תנתן הברכה כי אם לאחז האל בקש ללכת טרם בקר והאיש לא אבה לשלחו ויקרא שם חדש לאיש על אשר שרה והאל לא הגיד את שמו׃ 16 שמעו זאת בכל מקום׃ הוא הבן הנאבק עם אביו כל הלילה ונפצע ולא ירפנו עד אשר יברכנו הוא כל עם אשר ישרה עם אלהיו ונקרא שמו על אשר שרה הוא כל ריב לשם שמים אשר בו יברך המחזיק ולא ירפה הוא הנפש הנאבקת עם מלאכה נצרה ומסיתה בחשך ולא תדע מי הוא ותחזק בו עד כוכב הבקר וכל השרה כן ילך צלע אל הבקר ולא יבוש בצלעו׃ 17 וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו׃ 18 ויאמר יעקב ראיתי פניך כראת פני אל׃ 19 כי פני האח אשר חטאת לו בשאתו לפשעך הם פני האל והבין אשר בין שני אחים בהפתחו הוא פניאל׃ פרק כ״ב ------- 1 וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים׃ 2 ולכתנת שבעה צבעים כאשר לקשת שבעה והיא שבעת הבגדים על נער אחד אשר נתנם לו אביו באהבה וילבשם בגאוה ולא ידע מה הם׃ 3 ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי׃ 4 ויוספו עוד שנא אתו כי השמים השתחוו לו בחלמו ושמרי השערים הפנו את פניהם מטה אליו והוא אהב זאת׃ 5 ויקחו אחיו אתו ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים אשר עליו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים׃ 6 ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו לכו ונמכרנו וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו׃ 7 ראו את שם האח אשר אמר נמכרנו ולא אמר נהרגנו אשר בקש את מחיר אחיו ולשמר את ידיו נקיות כי השם ההוא ישמע עוד ועוד ובפעם האחרונה אשר ישמע יהיה מחיר כוכב הבקר׃ 8 וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם׃ 9 ושוב שבעו השרים ושוב נמכר אח בידי אחים ושוב נטבל בגד בדם ויובא אל אב׃ 10 ויוסף הורד מצרימה ויהי לעבד וינתן אל בית הסהר ויפשט מכל ובבית הסהר למד לפתר חלמות׃ 11 ויהי ופרעה חלם והנה עמד על היאר והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו׃ 12 והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות הבריאת׃ 13 ויוציאו את יוסף מבית הסהר ויאמר אל פרעה הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים וקמו שבע שני רעב אחריהן׃ 14 ויאמר יוסף יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו׃ 15 ויתן פרעה את יוסף על כל ארץ מצרים וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו ויקראו לפניו אברך׃ 16 ויקבץ יוסף את כל האכל ויתנהו באסמים ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר׃ 17 ויבא הרעב ויצעק העם אל פרעה ללחם ויפתח יוסף את כל האסמים וישבר למצרים׃ 18 ויתם הכסף מארץ מצרים ויבא העם אל יוסף ויאמרו הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף׃ 19 ויאמר יוסף הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם ויביאו את מקניהם אל יוסף את עדרי אל ואת הצאן ואת הסוסים וינהלם בלחם בכל מקנהם בשנה ההוא׃ 20 ותתם השנה ההוא ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לא נשאר לפני אדני בלתי אם גויתנו ואדמתנו׃ 21 קנה אתנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה׃ 22 ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה ואת העם העביר אתו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו׃ 23 ויאמר העם החיתנו ויהיו עבדים לפרעה׃ 24 שמעו את סוד האסם הנער אשר מכרוהו אחיו היה לאיש אשר קנה גוי המושיע הושיע את העם מן הרעב ומחיר הישועה היה העם כתנת שבעת הצבעים אשר הפשטה מעליו בבור הושבה לו בהיכל לבגדי שש ולרבד זהב וילבש שוב את כל שבעת הבגדים ויקראו לו כבוד׃ 25 כי השרים לא בחרב לבדה ימשלו כי אם באסם וביד המאכילה והעבד התמים מכל הוא אשר מכר את נפשו בלחם ויאמר החיתני׃ 26 שמעו זאת בכל מקום׃ הוא הילד אשר נעשק וינשא ויעש לרבים כאשר נעשה לו הוא האח אשר יהיה לאדון הוא כל כסא אשר ישמר את הבר ויאמר ברעב תנו לנו את אדמתכם ואת גויתכם ואת חפשת בניכם ונכלכל אתכם הוא כל מלוה וכל ספר החובות וכל יד אשר תושיע ותקנה יחד הוא הנפש אשר הפשטה את שבעת בגדיה בבור ובהעלותה תלבש את כלם שנית ותאמר לי הם׃ 27 וירדו אחי יוסף מצרימה לשבר בר וישתחוו לו אפים ארצה ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו׃ 28 וזה החלום אשר קם השמש והירח והכוכבים השתחוו והיא קללה אשר קמה כאשר קמה ברכה כי כל אשר ישתחוו לו השמים היה לשר וגם כי יבכה׃ פרק כ״ג ------- 1 ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף ובני ישראל בערי האסמים כי האסם אשר החיה אתם שם אתם לעבדים׃ 2 ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך ויבנו ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים׃ 3 וילבנו לבנים לפרעה כאשר לבנו בוני בבל לבנים וכל לבנה כמוה כרעותה וכל עבד נחשב כלבנה׃ 4 ויאמר פרעה כל הבן הילוד היארה תשליכהו כי השרים יראים מכל לדה כי כל לדה היא המרד הראשון שנית׃ 5 ותלד אשה מבית לוי בן ותצפנהו שלשה ירחים ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאר׃ 6 ותהי תבה קטנה על פני המים כתבת נח אני קטן על עקלקלות התהום והשלישי היה בה בין האם אשר שלחה אתה ובין בת פרעה אשר תמשנה׃ 7 ותרד בת פרעה לרחץ על היאר ותרא את התבה ותפתח והנה נער בכה ותחמל עליו ותקרא שמו משה כי מן המים משיתהו׃ 8 ויגדל משה בבית מלך האסמים וילמד בכל חכמת מצרים׃ 9 ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש עברי ויך את המצרי ויטמנהו בחול ויברח אל ארץ מדין ויהי רעה צאן׃ 10 וינהג משה את הצאן אחר המדבר ויבא אל ההר חרבה׃ 11 ותרא לבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל׃ 12 כי ניצוץ היה מן האור הגנוב חכמת האחד בערת בקוץ והאש המטהרת תבער ולא תאכל ואש השרים תאכל כל אשר תגע בו׃ 13 ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה׃ 14 ויקרא אליו קול מתוך הסנה ויאמר משה משה של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא׃ 15 ויאמר ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו׃ 16 ויאמר משה הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם׃ 17 ויאמר הקול אל משה אהיה אשר אהיה וכה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם׃ 18 שמעו את סוד הסנה זה דבר הכוכב הראשון אשר הושב כי הדבר אני היה החרב אשר חצה את האחד ודבר כל אחיזה ומן הקוץ נאמר שנית לא לאחז כי אם לשלח חפשי הוא הדבר אשר הבדיל בראשונה הוא נשלח לשבר את האסם׃ 19 ובלשון האבות הדבר הוא אהיה אשר פשרו אני ופשרו גם אהיה עוד כי האני המשלח חפשי טרם כלה׃ 20 וילך משה אל פרעה ויאמר שלח את עמי׃ 21 ויאמר פרעה מי אהיה אשר אשמע בקלו לא ידעתי את אהיה וגם את ישראל לא אשלח׃ 22 ועשר מכות נפלו על מצרים וכל מכה נפלה על אחד מאלהי מצרים על היאר הנעבד ועל צפרדעי האלהה ועל העפר ועל הערב ועל המקנה אשר היו אלהים ועל בשר האדם ועל השדה ועל כל ירק ועל השמש אשר היה לאל ויחשך שלשת ימים והאחרונה על הבכורות׃ 23 כי כן כתוב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים׃ 24 ויהי בליל המכה האחרונה ויקח כל בית מבית ישראל שה וישחטהו ויתן מדמו על שתי המזוזת ועל המשקוף אשר לפתח׃ 25 ויעברו שמרי השערים בארץ בלילה ההוא לשתות ויראו את הדם על הפתח ויאמרו פה כבר נתן ויפסחו על הבית ההוא׃ 26 כי השרים נפתים בדם ודם השה על הפתח היה שקר אשר דבר אל אנשי השקר למען יחיה הבן אשר בבית׃ 27 ויצא ישראל ממצרים וירדף פרעה אחריהם בכל רכבו וישג אתם על הים׃ 28 ויט משה את ידו על הים ויבקעו המים ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם׃ 29 כי הים הוא התהום והתהום הוא לויתן וכן כתוב אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ 30 ויעבר העם בעקלקלות הגלגל ביבשה וישב הגלגל אחריהם על רכב מלך האסמים׃ 31 שמעו זאת בכל מקום׃ הוא הילד אשר נמשה מן המים אשר יעדוהו לטבע הוא כל עם אשר יצא מבית עבדים בלילה ולחמו מצות הוא כל נפש אשר שמעה אהיה נאמר מתוך דבר בער אשר לא אכלה והוא המעבר בעקלקלות כי יש דרך בתוך הגלגל והמים ינצבו לה ושבו על כל הרדף׃ פרק כ״ד ------- 1 ויבא ישראל אל מדבר סיני ויחן נגד ההר׃ 2 וההר עשן כלו מפני אשר ירדה עליו האש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד׃ 3 ויעל משה אל ההר בתוך הענן ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה׃ 4 ויתן האור אל משה את העדות כאשר נתן את הלוח לשנים בראשית והעדות מים חיים נזלים וכתובה משני עבריה ונעה כאשר תקרא׃ 5 וידבר קול גם מתוך הענן לאמר אנכי אל קנא לא יהיה לך אלהים אחרים על פני׃ 6 והוא קול הזקן ילדבאות האמר אני אל קנא ואין זולתי וידבר בענן אצל האור ויחזק קולו׃ 7 ולא יכל משה לשאת מים חיים במורד ההר כי זבו בין אצבעתיו ולא אבו להאחז ולא אבו להקנות ולא דמו למען ישמע להם׃ 8 ויאמר אליו הזקן פסל לך אבן והעמד את הדברים׃ 9 ויפסל משה שני לחת אבנים ויחקק עליהם את אשר שמע וירדו המים החיים במורד ההר ויאבדו בחול ותשאר האבן׃ 10 זה קשי העדות הראשון כי לא נועד הלוח להיות אבן לעולם האבן לא תורק מכלי אל כלי רק איש אחד יאחז באבן וישאנה וישליכנה׃ 11 וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו׃ 12 ויקח אהרן את נזמי הזהב אשר באזני נשיהם בניהם ובנותיהם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה׃ 13 והוא אל שור ההר אלהי ברית הבשר האל אשר אכלו אברם אביהם ויכירוהו׃ 14 ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים ויזבחו לו וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק ויאכלו שוב מן השור כאשר אכלו אבותיהם׃ 15 וירד משה מן ההר ושני לחת האבן בידו׃ 16 ועל ראש משה היו קרנים׃ 17 שתי קרנים צמחו ממצחו בהיותו בענן והן קרני אל קרני השור ומשה לא ידע כי קרן עור פניו כי לא יראה איש את ראשו׃ 18 וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו׃ 19 ויקרב משה אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אפו וישלך מידו את הלחת וישבר אתם תחת ההר׃ 20 וזה שבר הלוח השלישי פעם בראשית בהחלק המים לשני כלים ופעם בבבל בבלל הלשון ופעם בסיני תחת ההר ביד האיש המקרן אך השנים הראשנים חלוקי מים היו אשר ישפכו יחד עוד וזה שבר אבן אשר לא ישפך׃ 21 ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל׃ 22 ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לקנא אלי ויאספו אליו כל בני לוי׃ 23 ויאמר להם שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו׃ 24 ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש ושמרי השערים הפנו את פניהם מטה וישתו׃ 25 ויתן משה על פניו מסוה וידבר אל העם מבעד למסוה לבלתי יראו את הקרנים ויפסל שני לחת אבנים כראשנים ויחקק אתם שנית׃ 26 אוי למשה האיש המקרן׃ 27 מן המים נמשה והוא הפך את המים לאבן מים חיים נתנו לו בהר ויחקקם בצור כי לא דמו ולא שמעו את השור טחן עד דק וקרני השור צמחו על ראשו שלשת אלפים מאחיו הרג בשער ויאכיל את השמרים ויקרא לזאת אמונה ויסתר את קרניו מאחרי מסוה וידבר מבעדו והעם לא ראו לעולם את פני המצוה אתם׃ 28 כי כל המשחית את האל הישן בשם החדש ישא את קרני האל הישן ויסתירם׃ 29 וכתוב על היום ההוא ועל כל יום כמהו עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכלו המים׃ 30 שמעו זאת בכל מקום׃ הוא כל תורה אשר היתה חיה מקדם ונחקקה ותהי לאבן לרגם בה הוא כל מתקן אשר טחן את הצלם הישן עד דק וישק את העם ויקרא לזה טהרה וצמחו לו קרני הצלם הישן הוא כל נגיד אשר ידבר מבעד למסוה הוא כל גוי אשר הרג את בניו בשער לאל אשר בחר בו מקרוב הוא אהבת הרעים אשר היתה מים חיים בין שנים עד אשר כתב אחד מהם אתה בחקים והוא הנפש אשר ירדה מעתה הרמה ופניה מאירות ולא יכלה לשאת לתת לאור לזוב בין אצבעתיה ותעש ממנו אבן׃ פרק כ״ה ------- 1 וזאת תורת השמטה אשר נכתבה על הלחת השנים והשרים יראים אתה מכל תורה׃ 2 ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך׃ 3 ושש שנים תזרע את ארצך ובשנה השביעת תשבת הארץ ואכלו אביני עמך׃ 4 מקץ שבע שנים תעשה שמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו׃ 5 וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה׃ 6 וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו׃ 7 ובלשון העדות הדבר לה ΑΦΕΣΙΣ אשר הוא שמטה ואשר הוא סליחה כי דבר אחד הוא והוא הדבר אשר שמרי ספר החובות יראים ממנו מכל דבר׃ 8 והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי׃ 9 שמעו את סוד היובל הוא עקלקלות לויתן כרותות כי הגלגל יסב בחוב חוב האכר אשר לוה זרע ויערב את שדהו ואחרי כן את בניו ואחרי כן את נפשו וחוב הנפש הלבשת את הבגדים ההם פעם בפעם ובכל שנת החמשים תצוה התורה לכרת את העקלקלות ולשמט כל חוב ולשוב איש לביתו והיובל הוא השלישי בין המלוה ובין הלוה כי לא האחד לקח הכל ולא השני נתן הכל כי אם שמטת שניהם׃ 10 שבע פעמים שבע ואחת שבעת הרקיעים סבבו שבע פעמים ואחרי כן השמינית אשר איננה תקופה כי אם מנוחה המקום אשר משם יראו המארת׃ 11 והשרים יראים מן היובל כי בשנת השמטה יפתחו אסמיהם וספרי החובות אשר להם ישרפו והאנשים אשר היו לבנים ישובו להיות אנשים׃ 12 ועל כן נשמרו לבלתי ישמר היובל לעולם׃ 13 ויכתב ויקרא ויהלל ולא נשמר לעולם ותמכר הארץ לצמתת ויהיו החבות לירשה ויערבו הבנים ויסב העם סבב סבב׃ 14 שמעו זאת בכל מקום׃ הוא הרע אשר ישמט את החוב אשר לא ישלם וימצא את רעהו שנית הוא הגוי אשר ישלח את האסורים והגוי אשר לא יאבה הוא הנפש אשר תשמט את שבעת בגדיה ותשב לביתה הוא קץ הכל אשר בו ישמט כל חוב בשמים ובארץ יחד ולא יהיה מלוה ולא לוה ולא שמר ולא נשמר והוא הדבר הראשון בטור האחרון של העדות הישנה קראו שמטה׃ 15 ויצמא העם במדבר צן וילנו ויאמר האור אל משה ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו׃ 16 וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים׃ 17 כי האיש המקרן לא יכל לדבר אל המים רק להכותם יכל׃ 18 ויאמר האור אל משה יען לא האמנתם בי לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ׃ 19 ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו וירא את כל הארץ ושמה לא עבר׃ 20 וימת שם בארץ מואב ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה׃ 21 ותעבר התורה אשר חקק אל הארץ בלעדיו והמים החיים אשר הוציא מן הסלע במכתו שבו ויבלעו באדמה ויחכו׃ פרק כ״ו ------- 1 ויבאו בני ישראל אל הארץ ואחרי מות משה ויהושע וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיו ויקם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את אהיה׃ 2 ויעשו בני ישראל את הרע ויעבדו את הבעלים אדני הארץ ואת העשתרות מלכת השמים וישתחוו להם׃ 3 וימכרו ביד אויביהם מסביב׃ 4 ויזעקו ויקם להם מושיע ויושיעם ותשקט הארץ ארבעים שנה׃ 5 ויהי במות המושיע וישבו וישחיתו מאבותם׃ 6 ושוב נמכרו ושוב זעקו ושוב מושיע ושוב שקט ושוב נשיה׃ 7 זה גלגל השפטים והוא עקלקלות לויתן הכתובות בדברי ימי עם והוא סב בכל עם תחת השמים עד היום הזה׃ 8 ודבורה אשה נביאה שפטה את ישראל תחת התמר ותשר את שירת המלחמה הקדמונה בשירים והכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא׃ 9 ויושע גדעון את ישראל מיד מדין בשלש מאות איש ובשופרות ובלפדים בתוך הכדים ויאמרו איש ישראל אל גדעון משל בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך׃ 10 ויאמר אלהם גדעון לא אמשל אני בכם ולא ימשל בני בכם׃ 11 ויניח את הישועה כאשר הניח חנוך את הכתר ותשקט הארץ׃ 12 כי שתי דרכים לפני גדעון לקחת את הכסא או לברח מן הישועה ולא לקח אחת מהן כי אם הושיע וילך לביתו והשלישי היה בלכתו לביתו׃ 13 ואבימלך בן גדעון הלך שכמה ויהרג את אחיו שבעים איש על אבן אחת וימלך׃ 14 ויותם הקטן אשר נחבא עמד בראש הר גרזים וישא קולו ויקרא׃ 15 הלוך הלכו העצים למשח עליהם מלך ויאמרו לזית מלוכה עלינו ויאמר הזית החדלתי את דשני והלכתי לנוע על העצים׃ 16 ויאמרו העצים לתאנה לכי את מלכי עלינו ותאמר התאנה החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה׃ 17 ויאמרו העצים לגפן לכי את מלוכי עלינו ותאמר הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים׃ 18 ויאמרו כל העצים אל האטד לך אתה מלך עלינו׃ 19 ויאמר האטד אל העצים אם באמת אתם משחים אתי למלך עליכם באו חסו בצלי ואם אין תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון׃ 20 שמעו את המשל בכל מקום׃ עשי הפרי לא יעזבו את פרים למשל והדבר אשר לא יעשה מאומה הוא המתאוה לכסא והוא נתן צל אשר אין לו ומפחיד באש אשר יש לו בכל בית ובכל עיר ובכל גוי ובכל נפש האטד יחכה עד אשר ישאלוהו׃ 21 ויקם שמשון אשר כחו בשערו ויאהב אשה מן הפלשתים ותנתן לה אלף ומאה כסף מאת כל סרן מהם לדעת במה כחו גדול׃ 22 ותבך עליו יום יום ותציק לו בדבריה כל הימים ותקצר נפשו למות ויגד לה את כל לבו׃ 23 ויאחזוהו וינקרו את עיניו ויאסרוהו בנחשתים ויהי טוחן בבית האסירים׃ 24 ויהי החזק מכל איש בישראל טחן בר ברחים לפלשתים עור כאשר האסם טחן אנשים׃ 25 ויחל שער ראשו לצמח׃ 26 וסרני פלשתים נאספו לזבח זבח גדול לדגון אלהיהם ויקראו לשמשון מבית האסירים למען ישחק לפניהם׃ 27 וילפת שמשון את שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם ויסמך עליהם אחד בימינו ואחד בשמאלו ויאמר תמות נפשי עם פלשתים׃ 28 ויט בכח ויפל הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו׃ 29 שמעו זאת בכל מקום׃ הוא החזק אשר נמכר בכסף ביד אשר אהב הוא העם אשר נקרו עיניו ויטחן לאדניו הוא השער הצמח שנית בחשך והוא שני עמודי כל היכל לשרים אשר הם שני חצאי הלוח אשר הקמו לשאת גג וכל האחז בשניהם ויטם יפיל את הבית׃ פרק כ״ז ------- 1 ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל שמואל ויאמרו אליו שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים׃ 2 ויגד להם שמואל את משפט המלך אשר ימלך עליהם ויאמר׃ 3 את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו׃ 4 ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות׃ 5 ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו׃ 6 וזרעיכם וצאנכם יעשר ואתם תהיו לו לעבדים׃ 7 וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם׃ 8 וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו׃ 9 כי טוב בעיני העם להיות להם שמר מהיותם שמרים וישאלו להם שר אשר יראו את פניו׃ 10 ויהי להם שאול והוא גבה מכל העם ודוד הנער הרעה אשר הכה את הענק ויהי רעה אנשים ושלמה בנו אשר חכם מכל האדם ויבן את הבית׃ 11 ויבן שלמה את בית אהיה בהר בארזים ובזהב ויעל מס מכל ישראל שלשים אלף איש לעבד ושבעים אלף נשא סבל ושמנים אלף חצב בהר׃ 12 ויהי משקל הזהב אשר בא לשלמה בשנה אחת שש מאות ששים ושש ככר זהב׃ 13 שימו לבבכם אל המספר׃ החכם במלכים בבית אהיה קבל שנה בשנה את המספר אשר נסתר בשם מספר החיה משלם בזהב׃ 14 ויהי לשלמה נשים שרות שבע מאות ופלגשים שלש מאות וילך אחרי עשתרת מלכת השמים ואחרי מלכם ויבן במות לכל אלהי כל נשיו׃ 15 ויהי במות שלמה ויאמרו העם אל בנו אביך הקשה את עלנו ואתה הקל את העל ונעבדך׃ 16 ויאמר הבן אבי הכביד את עלכם ואני אסיף על עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים׃ 17 ותקרע הממלכה לשנים וילכו עשרת שבטי הצפון אחרי ירבעם ויקראו ישראל ובית יהודה לבדו שמר את כסא דוד בנגב׃ 18 ויעש ירבעם שני עגלי זהב וישם את האחד בבית אל בית האל אשר ראה שם יעקב את הסלם ואת האחד נתן בדן ויאמר הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃ 19 וישב הצפון אל שור אבותיו אל אלהי ברית הבשר על האבן אשר עמד עליה הסלם׃ 20 ויהי ישראל הממלכה הגדלה ורב לו רכב ויהודה הקטנה ממלכה מצער בהרים סביב לירושלם׃ 21 ותקם ממלכת אשור מן הקדם חיה אשר לה רכב רב ותבא על הממלכות׃ 22 וילחם ישראל׃ 23 ואחז מלך יהודה לקח את הכסף ואת הזהב הנמצא בבית אהיה ובאצרות בית המלך וישלח למלך אשור שחד ויאמר עבדך ובנך אני׃ 24 ויעל מלך אשור על הצפון וילכדהו ויגל את ישראל ויפצו עשרת השבטים ואינם׃ 25 ויחי יהודה כי יהודה שלם׃ 26 שימו לבבכם אל השם׃ הוא שם האח אשר אמר בשדה לכו ונמכרנו ולא אמר נהרגנו הוא האח אשר אבה לקחת את מחיר אחיו וכפיו נקיות ושוב נמכר האח ושוב שלם ליהודה ושוב נקיות כפי יהודה׃ 27 ויהי בימי יאשיהו מלך יהודה וימצאו הכהנים ספר בבית אהיה בקיר אשר לא ראהו איש מעולם ויקראו אתו לפני המלך ויאמר הספר מקום אחד וכהנה אחת ואל אחד והוא קנא׃ 28 ויעל יאשיהו בית אל אל האבן אשר ראה עליה יעקב את הסלם אשר עמד שם עגל אל וינתץ את המזבח וישרף את הבמה הדק לעפר׃ 29 ויקח את העצמות מן הקברים וישרף על המזבח ויזבח את כל כהני הבמות אשר שם על המזבחות וישרף את עצמות אדם עליהם׃ 30 ויקחו סופרי יהודה את עטם ויכתבו את ספר המלכים ועל כל מלך הצפון כתבו ויעש הרע בעיני אהיה וילך בחטאת ירבעם אשר החטיא את ישראל׃ 31 שמעו את בגד יהודה ודעו אתו בכל דור ודור בראשנה נמכר האח ואחרי כן נשרפה עבודת האח ואחרי כן נכתב זכר האח לחטאת ביד המכר אתו והכתב יקרא צדיק והספר אשר כתב יקרא קדש׃ 32 שמעו זאת בכל מקום׃ הוא האח אשר מכר את אחיו ואחר ספר את תולדות הבית הוא כל אשר האריך ימים אחרי הממלכה בתתו לה מס וכתב את דברי הימים אחרי אשר אבדה הממלכה הוא כל בית אשר מכר את ילדיו למען תהיינה דלתותיו פתוחות ואחר כתב את ספר פשעיהם הוא כל גוי אשר בגד ברעהו ולמד את בניו כי רעהו רשע והוא חלק הנפש אשר מכר את החלק האחר למען ישב לבטח ואחר כתב בספר הנפש עצמה כי החלק אשר מכר הוא החטא׃ פרק כ״ח ------- 1 ויהי בימים ההם ויקומו נביאים בארץ ויקראו על הרעים׃ 2 שמעו הדבר פרות הבשן אשר בהר שמרון העשקות דלים הרצצות אביונים מכרו בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים׃ 3 הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו עד אפס מקום והושבתם לבדכם בקרב הארץ׃ 4 בן אדם הנבא על הרעים הוי רעים אשר היו רעים אותם הלוא הצאן ירעו הרעים את החלב תאכלו ואת הצמר תלבשו הבריאה תזבחו הצאן לא תרעו הנני אל הרעים׃ 5 וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד׃ 6 ויסקלו את הנביאים וינסרו וישלכו אל הברות ודבריהם נכתבו ביד סופרי המלכים אשר קללו ויקראו בבית הרעים שבת בשבתו׃ 7 ויקומו גם נביאי שקר׃ 8 ויקבץ מלך ישראל את הנביאים כארבע מאות איש ויאמר אלהם האלך על העיר למלחמה אם אחדל ויאמרו כלם עלה ויתן אהיה ביד המלך׃ 9 ויהי עוד איש אחד מיכיהו ויאמר המלך ואני שנאתיו כי לא יתנבא עלי טוב כי אם רע׃ 10 ויאמר מיכיהו ראיתי את כל צבא השמים עמד סביב לכסא ויאמר אחד מי יפתה את המלך ויעל ויפל ויצא רוח ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו׃ 11 שמעו את סוד ארבע המאות השקר לא היה בפה אחד כי אם בפי כלם יחד וארבע המאות היו קול אחד והקול האחד היה רוח המשקיף ממעל׃ 12 כי במקום אשר אין בו כי אם קול אחד אין שם הבין והשלישי הוא הבינה העמדת בין שנים הנצים באמונה וארבע המאות סגרו בעדה ומיכיהו לבדו שמר את מקומה פתוח׃ 13 ועל דבר האמת כתוב וישם פי כחרב חדה ועוד כתוב ומפיו יצאה חרב חדה פיפיות להכות בה את הגוים׃ 14 ויראו נביאי השקר את החרב בפי דבר האמת ויחמדוה׃ 15 ויתקבצו לעדות ולקהלות ולסוד החכמים והמשיחים ויאמרו איש אל רעהו תהי גם לנו חרב בפינו למען נכה בה את הגוים׃ 16 ויעשו חרב מן הדברים ותברק וירימוה יחדו ארבע המאות בקול אחד ויניפוה על העמים ועל הערים ועל כל אשר לא יכרע׃ 17 ויאמרו כל אשר נכה בפינו מכה הוא כל אשר נקב בשמו יגרש כל אשר נשפטהו נשפט כי חרב אהיה בפינו׃ 18 וייראו הגוים ורבים כרעו כי ברקה החרב והקול אחד והעדה גדולה׃ 19 אך החרב לא יכלה לכרת׃ 20 כי החרב היצאת מפי דבר האמת היא הדבר אשר הוא האמת והאמת כרתת כי אמת היא ולא לדבר אחר וחרב העדה היתה דמות חרב צבועה באור ולא האמת היא ולא יכלה לבער ולא יכלה לכרת׃ 21 ותעבר בעמד על עמדו כעבר העשן בכף פתוחה ולא נפצע בלתי אם האמין כי נפצע׃ 22 כי אין פה לחרב השקר כי אם הפחד רק את הכרעים לה תכרת ורק את הנתנים לה את אשם תבער׃ 23 ובזאת תודע חרב השקר בכל דור ודור פה אחד לה והפה פנה תמיד החוצה אל הגוים ולא ישוב לעולם אל היד האחזת בה וחרב הדבר פיפיות היא ותכרת את המניף אתה בטרם תכרת כל אחר וכל אשר לא יכרת בדברו הוא אין דברו החרב׃ 24 והיה וארבע המאות ירימו את החרב הצבועה לעיני כל ויניפוה בקול אחד וילד יביט אליה ויאמר אך צבע היא ונפלה מידם כנפל האור מן הענן בבוא הרוח׃ 25 ויהי אחרי ימים רבים ויהיו שני בתים בישראל בית הלל ובית שמאי ויריבו שלש שנים אלה אמרים המשפט כדברינו ואלה אמרים המשפט כדברינו׃ 26 ויצא קול ויאמר אלה ואלה דברי אלהים חיים והמשפט כבית הלל ומדוע נתן לבית הלל כי טובי לב וענוים היו וילמדו את דברי בית שמאי ואף שמו אתם לפני דבריהם׃ 27 ובצפון בקצה הקרח כאשר יריבו שני אנשים לא לקחו חנית כי אם עשו שירים איש על רעהו לעיני כל העם ויקלסו וישחק העם וישמע את שניהם וכאשר כלו לשיר וישבו השנים יחדו שנית׃ 28 שמעו את סוד שני הבתים ושני המשררים נביאי השקר יאבו קול אחד למען לא יהיה ביניהם הבין ובאשר יריבו שנים בדברים והדברים ישרים שם עמד ביניהם דבר אשר לא הביא אחד מהם והוא הבינה והוא האור אשר בין שנים כאשר היה בין השנים הראשנים על הנהר ולא ישמע כי אם בהשמר שניהם׃ 29 שמעו זאת בכל מקום׃ 30 בשמים הרוחות המשקיפים ממעל אהבו לדבר בפיות רבים יחד כי השקר בפי ארבע מאות נראה כאמת׃ 31 בגוים כל עדה אשר הוציאה את חרמה וכל קהל אשר גרש את הסורר בקול אחד וכל מועד וסנהדרין ושער משפט ואסף חכמים אשר אמרו כל אשר נקב בשמו יגרש ויקבו בשמות וכל עם אשר חרד לדבריהם וימצא באחרונה כי אין פה לדברים׃ 32 בבית קולות המשפחה הרמים יחד על האחד אשר לא יכרע לאמר כלנו בלב אחד ועל כן אתה שגה והעמד אשר לא נפצע כי איננו אמת׃ 33 בין שנים הדבר הנאמר לפצע אשר לא יפצע כי לא כן הוא ודבר האמת הנאמר ברך אשר יכרת עד העצם כי כן הוא׃ 34 בנפש הקולות הרבים אשר בקרבך המרשיעים אתך בקול אחד לאמר אין אתה מגרש אתה והחרב אשר יניפו צבועה היא ובעמדך תעבר בך כעשן׃ 35 אל תירא מן החרב אשר אין לה פה ירא רק את הדבר אשר הוא אמת ובקשהו כי הוא החרב לבדה אשר תוכל לכרתך לחפשי׃ פרק כ״ט ------- 1 ותעלינה הממלכות מן הים אחת אחרי אחת׃ 2 כי הים הוא התהום והתהום היא עקלתון לויתן וכל ממלכה היא הגלגל העלה בדמות חיה לאכל את העמים ולסבב אתם׃ 3 וחזה דניאל בחזוי עם ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא שנין דא מן דא׃ 4 קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה וחיוה אחרי תנינה דמיה לדב ותלת עלעין בפמה בין שניה וכן אמרין לה קומי אכלי בשר שגיא׃ 5 באתר דנה אחרי כנמר ולה גפין ארבע די עוף על גביה וארבעה ראשין לחיותא׃ 6 ובאתר דנה חיוה רביעיה דחילה ואימתני ותקיפא יתירא ושנין די פרזל לה רברבן אכלה ומדקה ושארא ברגליה רפסה וקרנין עשר לה׃ 7 וביניהן סלקת קרן אחרי זעירה וארו עינין כעיני אנשא בקרנא דא ופם ממלל רברבן׃ 8 ויחלם מלך בבל חלום וירא צלם גדול הוא צלמא ראשה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחש שקוהי די פרזל רגלוהי מנהון די פרזל ומנהון די חסף׃ 9 שימו לבבכם אל הרגלים׃ הצלם כלו מראש הזהב ולמטה עמד על החמר והחמר הוא העם האדמה האדמה אשר על שפת הנהר החמר אשר יצרו השרים ולא יכלו להחיותו׃ 10 אתגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון׃ 11 באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן אדרי קיט ונשא המון רוחא׃ 12 כי כל ממלכה עמדת על חמר האדם וכאשר לא ישא אתה החמר ונפל הזהב עם הברזל ואין ראש טוב עד כי יוכל לעמד בלא רגלים׃ 13 ויהי מלך פרס ושמו כורש וילכד את בבל׃ 14 ויכתבו כהני בבל על גליל חמר מרדך אלהי בבל דרש מלך צדיק ויבחר בכורש׃ 15 ונביא יהודה כתב כה אמר אהיה למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גוים׃ 16 והוא מלך אחד וכל אל אמר לי הוא וכל עם כתבהו בספרו לבחיר אלהיו׃ 17 כי ידעו הממלכות את סוד שרי העמים כי אלהי כל עם ימשח כובש אשר ייטיב לעם ההוא ועל כן ימשח הכובש שבעים ושתים פעמים וישתחוו לו כבחיר כלם׃ 18 שמעו זאת בכל מקום׃ הוא צלם הזהב על רגלי החמר בכל דור ודור הממלכה ובית החשבון והחבר הגדול והבית אשר ראשו זהב ועמד על בני אדם היא החיה העלה מים הגלגל בכל דור ודור בפנים חדשות ובשנים ההן היא האבן אשר נגזרה לא בידים אשר לא עשתה אתה עדה ותדק את כלם על רגליהם והיא הנפש אשר ראשה זהב ורגליה חמר ולא הראש יתקן כי אם הרגלים׃ 19 וינשאו העמים מממלכה אל ממלכה ומשער אל שער ויחכו לאחד אשר לא ימשח ביד אחת מהן׃ פרק ל׳ ------ 1 ויהי בקום הממלכות ובנפלן ויכוננו שמרי השערים את מרכלתם׃ 2 כי אמרו מתאוים בני האדם לעלות נמכרה להם את הדרך׃ 3 ובאלוסיס על שפת הים היו סודות אם הדגן ובתה אשר ירדה שאולה ותעל ושני בתים שמרו את סודם מאב לבן ולא יגיד איש פן ימות׃ 4 והמתקדשים צמו וילכו בדרך הקדש וישתו מכוס השערים ובלילה בהיכל הרים מראה הקדשים בדממה שבלת קצורה אחת׃ 5 וזה הסוד הדגן האוצר מקדש והלחם הנקנה נעשה לשמים׃ 6 וכהנים נעים ונדים הלכו אל פתחי העשירים ומכרו טהרות לאמר שלם ונסלחו חטאתיך וחטאות אבותיך והחכמים לעגו להם והעשירים שלמו׃ 7 ובעבודת האם הגדולה עמד איש בבור תחת רצפת לוחות וישחט פר עליו ודם הפר ירד עליו ויעל אדם ויקרא נולד שנית לעולם׃ 8 ובמערות תחת הערים נקבצו אנשי הצבא ונגשי המכס אל מיתרס אל ברית השבועה אשר שחט את השור במערה ומפצע השור צמחה החטה והכלב והנחש שתו את הדם והעקרב אחז בזרע׃ 9 ויעלו בשבע מעלות כל מעלה תחת כוכב מעורב המהיר עד אבי הזקן ובכל מעלה ומעלה אות ומחיר׃ 10 שמעו את סוד הסודות הוא אל שוב שור ברית הבשר הנשחט בכל מערה והנאכל בכל היכל והוא שבעת שערי השמים הנבנים שנית בארץ לשבע מעלות בחבר והוא אתות השמרים הנמכרות במעלות מן התחתונה עד העליונה לכל אשר ישלם׃ 11 ויהי חכם באתונה ויאמר כי בני האדם ישבים במערה אסורים בזקים ורואים צללים על הקיר וקראים לצללים תבל וכי יש אשר יתר אחד ויפן ויעל אל השמש׃ 12 ויאמר החכם ההוא כי ידברו המשלים אל העם שקר נדיב כי האל בלל זהב במשלים וכסף באנשי צבאם וברזל ונחשת בעבדי האדמה ובעשי המלאכה למען ישמר כל איש את מקומו׃ 13 ויספר על איש צבא ושמו ער אשר מת במלחמה וישכב בין המתים שנים עשר יום וירא את הנפשות בחרות את חייהן הבאים ושתות מנהר השכחה בטרם ירדו וער לבדו לא נתן לשתות ויקץ על מדורתו ויגד את אשר ראה׃ 14 שימו לבבכם אל החכם׃ ראה את המערה ואת השקר הנדיב ואת נהר השכחה ויאבה להתיר איש אחד מן הזקים ולשמר את הנותרים בזהבם ובכספם ובברזלם ובנחשתם׃ 15 שמעו זאת בכל מקום׃ הוא הסוד הנמכר והסוד הנשמר למעטים הוא כל חבר וכל בית מדרש וכל משמרת אשר ישימו מחיר על השער הוא הרפא אשר ירפא רק את המשלמים הוא המורה אשר יגיד את האמת לראויים ואת השקר הנדיב לנותרים והיא הנפש הראה את המערה ועלה ממנה לבדה ועזבה את אחיה ראים צללים׃ פרק ל״א ------- 1 ויהי בימי הורדוס המלך אדמי אשר הפקידוהו הרומים על יהודה וירד האור אל רחם׃ 2 ותהי עלמה מנצרת בארץ הצפון בגליל הגוים ושמה מרים׃ 3 וישלח המלאך גבריאל אליה הוא פני שמר הרקיע הראשון הפנוים מעלה אשר יבשר את הלדות׃ 4 ויאמר הנך הרה בבטנך וילדת בן׃ 5 ותאמר מרים הנה השפחה יהי לי כדברך׃ 6 שמעו את סוד המענה בראשית נולד הכוכב מן האחד בלא רשות וזה המרד הראשון וכל לדה מאז מרד היא על השוה אבל הלדה הזאת נשאלה והרחם ענתה יהי לי וזאת הלדה הראשונה ברשות והילד הוא השלישי בין האחד אשר לא ישאל דבר ובין הכוכב אשר יקח הכל׃ 7 כי הבריאה הראשונה גנבה היתה והאור נשא בקנה ועתה האור נתן ונקבל ונשא ברחם אשר אמרה הן׃ 8 ותלד את בנה הבכור במערה בבית לחם אשר שם הבהמות ותשכבהו באבוס שקת הבקר׃ 9 והשור עמד עליו והחמור והשור הוא השור האל הישן אל ברית הבשר הכרע בקרניו על הילד אשר יתן את בשרו׃ 10 ורעים היו לנים בשדה ושמרים משמרות הלילה על עדרם רעי אמת אשר רעו את הצאן ולא אכלוהו והכבוד הופיע סביבם ויבאו ויראו׃ 11 ויבאו חכמים מן המזרח קראי שבעת הכוכבים הנדים לאמר ראינו את כוכבו במזרח׃ 12 והוא הכוכב העלה לפני השמש כוכב הבקר כוכב הילל בן שחר ונגה האור האחד הנפל בערב ועלה בבקר ועתה עלה על מערה אשר שכב בה ילד׃ 13 ויביאו החכמים זהב ולבנה ומר זהב השמש ולבנת הזקן ומר המתים כי נתנו לילד את מתנות השמרים למען ישיבם׃ 14 ויהי כשמע הורדוס ויחרד וישלח ויהרג את כל הילדים אשר בבית לחם מבן שנתים ולמטה כאשר השליך פרעה את הבנים היארה כי השרים יראים מכל לדה ומזאת יראו מאד׃ 15 ויקח יוסף את הילד ואת אמו בלילה וילך מצרים ארץ האוצר ויצא משם שנית כאשר יצא ישראל׃ 16 שמעו זאת בכל מקום׃ הוא כל ילד הנולד לאם אשר אמרה הן הוא כל לדה אשר יראו מפניה הממשלות הוא השור והחמור האלים הישנים והבהמות נשאות המשא העמדים על אשר יפדם הוא כוכב הבקר העלה על מערה והוא הכוכב אשר נפל עלה והיא הנפש האמרת אל האור יהי לי ותהר׃ פרק ל״ב ------- 1 ויהי יוחנן מטביל במדבר הירדן וקרא תשובה לשמטת החטאים והדבר אשר קרא הוא ΑΦΕΣΙΣ׃ 2 ויבא ישוע מנצרת הגליל ויטבל על ידי יוחנן בירדן ומיד בעלותו מן המים ראה את השמים נפתחים ואת הרוח כיונה ירדת עליו׃ 3 והמים מים חיים נזלים מי הלוח הראשון אשר נגרו מן סיני ויאבדו בחול וימצאו שנית בירדן׃ 4 והיונה היא החכמה אור האחד אשר יצאה מתבת נח ותשב ועלה בפיה ועתה ירדה ולא שבה׃ 5 ומיד הדיחהו הרוח המדברה ויהי שם ארבעים יום כאשר היה משה ארבעים יום בענן וכאשר היה ישראל ארבעים שנה במדבר׃ 6 ויגש אליו המנסה והוא שמרי השערים הלבשים את פניהם המשקיפים ממעל אחד אחרי אחד׃ 7 ויאמר אליו הראשון אם בן האלהים אתה אמר והיו האבנים האלה ללחם הוא הגדול שמר היבול השמר את האוצר כי אבה כי יאכיל את בני האדם מידו ויקנם במאכל׃ 8 ויען ויאמר כתוב לא על הלחם לבדו יחיה האדם׃ 9 אז לקחהו השני אל עיר הקדש ויעמידהו על כנף ההיכל ויאמר התנפל למטה והמלאכים ישאוך על כפים וראו כל האדם הוא הירח שמר התאוה להראות׃ 10 ויען ויאמר כתוב לא תנסו׃ 11 ויוסף השלישי מהם ויקחהו אל הר גבה מאד ויראהו את כל ממלכות תבל ואת כבודן ויאמר אליו את כל אלה אתן לך אם תכרע ותשתחוה לי הוא השמש שמר גאון הממשלה ובעמק פניו ישב כזב השחר הלבש את פני הילל בן שחר׃ 12 ויאמר הכזב לך אתן את כל הממשלה הזאת ואת כבודן כי לי נמסרה ולאשר אחפץ אתננה׃ 13 ויען ויאמר לך לך׃ 14 שמעו את סוד המאון כוכב הבקר בראשית חטף את האור ויעש תבל ופה הוצעה לכוכב הבקר התבל כלה ולא אבה לחטף אתה הוא הכוכב האחד בערב ובבקר החטף אשר ירד והממאן אשר עלה׃ 15 כי שתי דרכים נתנו לפניו במדבר ושמרי השערים הגישו את שתיהן לקחת את הממלכות ולמשל בהן והיא האדנות או לכרע ולהשתחות והיא העבדות ולא לקח אחת מהן כי אם הלך ביניהן בדרך הצרה והיא דרך השלישי אשר יעמד בבין׃ 16 ויבא נצרתה אשר גדל שם ויבא ביום השבת אל בית הכנסת ויקם לקרא׃ 17 וינתן לו ספר הנביא וימצא את המקום אשר כתוב בו׃ 18 הרוח עלי יען משח אתי לבשר ענוים לקרא לשבוים דרור ולעורים פקח קוח לשלח רצוצים בדרור לקרא שנת רצון׃ 19 ובלשון העדות שני הדרורים הם ΑΦΕΣΙΣ ושנת הרצון היא היובל שנת החמשים אשר נכתבה ולא נשמרה מעולם׃ 20 ויגל את הספר ויאמר היום נתמלא הכתוב הזה באזניכם׃ 21 ויקמו ויגרשהו אל מחוץ לעיר ויוליכהו עד קצה ההר להשליכו למטה כי היובל הלל אלף שנים וכאשר אמר איש היום בקשו להמיתו׃ 22 שמעו זאת בכל מקום׃ הם המים אשר אבדו תחת סיני ונמצאו שנית בנהר הוא כל איש אשר הוצעו לו לחם ושם וממשלה במדבר חייו בפי הקולות המשקיפים ממעל הוא כל עם אשר יהלל את שנת הדרור בספריו ויגרש כל אשר יאמר היום והיא הנפש העברת שלשה שערים בארבעים יום באמרה שלש פעמים לא׃ פרק ל״ג ------- 1 ויהי כראותו את המון העם ויעל ההרה ויפתח את פיו וילמדם׃ 2 אשרי עניי הרוח כי להם המלכות׃ 3 אשרי האבלים כי המה ינחמו׃ 4 אשרי הענוים כי המה יירשו ארץ׃ 5 אשרי הרעבים והצמאים לצדקה כי המה ישבעו׃ 6 אשרי הרחמנים אשרי ברי לבב אשרי עשי שלום אשרי הנרדפים׃ 7 שמעתם כי נאמר עין תחת עין ושן תחת שן ואני אמר לכם אל תתקוממו לרע ברע ואהבו את איביכם׃ 8 כל המכה אותך על לחיך הימנית הטה לו גם את השנית והאנס אתך ללכת מיל אחד לך אתו שנים והלקח את כתנתך הנח לו גם את מעילך׃ 9 וזה לא להשיב מכה כאשר יכו השרים ולא לנפל ולהרמס כאשר יפל העבד כי אם דרך השלישי לעמד ולהביט בפני המכה עד אשר יראה כי איש הוא מכה׃ 10 כי אבה לשבר את גלגל למך הנקם שבעים ושבעה ויאמר סלחו לא עד שבע פעמים כי אם עד שבעים פעמים שבע׃ 11 אל תאצרו לכם אוצרות בארץ אשר יאכלם עש ורקב ואשר גנבים יחתרו ויגנבו׃ 12 לא יוכל איש לעבד שני אדנים לא תוכלו לעבד את האלהים ואת ממון וממון הוא שם השר אשר בעמק פני הרקיע הששי והוא קרא אתו בשמו׃ 13 לכן כה תתפללו אתם אבינו שבשמים ושמט לנו את חובותינו כאשר שמטנו לחיבים לנו׃ 14 והדבר הוא ΑΦΕΣ שמט כי כל תפלת היובל כרתת את העקלתון׃ 15 ויבא אל עיר בשמרון ארץ הצפון ארץ עגלי אל העם אשר כתבם יהודה לחטאים וישב על הבאר בצהרים׃ 16 ותבא אשה משמרון לשאב מים ויאמר אליה תני לי לשתות׃ 17 ותאמר איך אתה יהודי שאל ממני לשתות ואני אשה שמרונית כי אין היהודים מתחברים אל השמרונים׃ 18 ויען לו ידעת מי הוא האמר אליך תני לי לשתות כי עתה שאלת ממנו והוא נתן לך מים חיים׃ 19 כל השתה מן המים האלה יצמא עוד ואשר ישתה מן המים אשר אני אתן לו לא יצמא לעולם כי המים אשר אתן לו יהיו בו למעין מים נבעים לחיי עולם׃ 20 והמים החיים לא יחצבו באבן ולא יוקשו לחלמיש ולא יסגרו בעד שער ולא ישמרם כל שמר נהר הם ונזלים לעולם וכל החפץ ישתה׃ 21 אך יוכלו להרפש והרפש את הנהר מעליו ישקה רוש לכל השתה מתחתיו והם יקללו את הנהר ולא את היד׃ 22 שמעו את סוד הבאר הלוח נתן בראשית למים חיים ומשה חצבו באבן וינגרו המים אל החול ופה על באר בארץ האחים אשר מכר יהודה השיב את המים החיים ויתנם בראשונה לאשה מן העם הנבזה בצהרים׃ 23 ותאמר אבותינו השתחוו בהר הזה ואתם אמרים כי בירושלם המקום אשר ראוי להשתחות שם׃ 24 ויאמר באה השעה אשר לא בהר הזה ולא בירושלם תשתחוו כי אם ברוח ובאמת׃ 25 ויסב בכפרים וירפא ויאחז ביד הילדה המתה ויאמר אליה בלשון אבותיו טליתא קום אשר פרושו הנערה קומי ואל החרש אמר אפתח אשר פרושו הפתח׃ 26 ויקח חמש ככרות לחם ושני דגים ויברך ויבצע ויתן להמון ויאכלו כלם וישבעו ולא היה אוצר ולא מחיר׃ 27 ויאמר השבת נעשתה בעבור האדם ולא האדם בעבור השבת ולוחות האבן שמעו וירעדו׃ 28 שמעו זאת בכל מקום׃ הוא הגר על הבאר השאל מים מאשר למד לבזותה ויתן לה טוב מהם היא התורה אשר נעשתה בעבור האדם ולא האדם בעבור התורה הוא הלחם הנבצע והנתן ולא הנאצר והנמכר הוא החוב הנשמט בין שנים ובין גוים ובין הנפש ובין השמים והוא המעין הנבע בקרב אשר לא יחצבנו איש ולא ימכרנו שמר׃ פרק ל״ד ------- 1 ויקרבו אל ירושלם וירכב על חמור ויבא העירה והעם פרשו את בגדיהם בדרך ויכרתו ענפים מן העצים ויקראו הושע נא׃ 2 והעם פרשו את בגדיהם לפניו בגדי שבעת השערים שטוחים בדרך לאשר לא לבש מהם׃ 3 ויבא אל המקדש וימצא שם את מכרי הבקר והצאן והיונים ואת השלחנים ישבים׃ 4 ויעש שוט מחבלים ויגרש את כלם מן המקדש גם את הצאן גם את הבקר וישפך את מעות השלחנים ויהפך את שלחנותם׃ 5 ויאמר שאו את אלה מזה ואל תעשו את בית אבי בית מסחר׃ 6 שמעו את סוד השוט הבקר הוא עדר אל הנמכר לזבחי דם לשמרים והשלחנים הם ספר החובות של ממון ויגרש את שניהם מן הבית בבקר אחד את העדר ואת הספר את הדם ואת הכסף העשר הקדמון מכל והחדש מכל׃ 7 ויבקשו ראשי הכהנים והסופרים איכה יאבדהו׃ 8 וישלחו אליו אנשים מן הפרושים ומן ההורדסים ללכדו בדבריו ויאמרו הנכון לתת מס לקיסר אם לא׃ 9 ויאמר הביאו לי דינר ואראהו ויביאו ויאמר אליהם של מי הצלם הזה והמכתב ויאמרו אליו של קיסר׃ 10 ויאמר תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃ 11 שמעו את סוד המטבע המטבע נשא את צלם שר הרקיע הרביעי על הארץ פני הכסא ויאמר השיבו לשר את כספו אבל הנשא את צלם האור איננו המטבע כי אם האדם והאדם איננו לקיסר׃ 12 והמענה לא היה הן לקיסר ולא לא לקיסר אשר היו שני הפחים אשר נטמנו לו כי אם השלישי הנתן לשר את כספו ושמר את האדם׃ 13 וישב נגד האוצר וירא איך משליכים העם כסף אל האוצר ועשירים רבים השליכו הרבה ותבא אלמנה אחת עניה ותשלך שתי פרוטות אשר הן רבע האסר ויאמר האלמנה העניה הזאת השליכה יותר מכלם׃ 14 ויקרא אליהם ויאמר אתם ידעתם כי הנחשבים למשלים בגוים רדים בהם וגדוליהם שלטים עליהם ולא כן יהיה בכם׃ 15 ויאמר אנכי הרעה הטוב הרעה הטוב נתן את נפשו בעד הצאן והשכיר אשר איננו הרעה ראה את הזאב בא ועזב את הצאן ונס׃ 16 עשרת אלפים שנה מת העדר בעבור הרעה ועתה אבה הרעה למות בעבור העדר׃ 17 שמעו זאת בכל מקום׃ הוא כל בית תפלה אשר נהפך לבית מסחר והשוט המחכה לו הוא המטבע אשר עליו פני המושל אשר לו הוא ופני האדם אשר אינם לו היא פרוטת האלמנה הכבדה מן האוצר הוא כל רעה אשר יתן את נפשו וכל שכיר אשר ינוס והוא היכל הנפש עצמה אשר שם ערכו הבקר וספרי החובות את שלחנותם והבקר אשר בו יהפכו׃ פרק ל״ה ------- 1 אז הלך אחד משנים העשר הנקרא יהודה איש קריות אל ראשי הכהנים ויאמר מה תתנו לי ואני אמסרנו בידכם וישקלו לו שלשים כסף׃ 2 שמעו את השם יודס הוא יהודה השם האחד הוא בלשון אחרת׃ 3 הוא שם האח אשר אמר בשדה לכו ונמכרנו וימכר את יוסף בעשרים כסף הוא שם הממלכה אשר שלמה לממלכה הגדולה בכסף הבית ותחי ואחותה הממלכה גלתה הוא שם הסופרים אשר שרפו את מזבח האח ויכתבו את האח לחטא׃ 4 וזאת הפעם האחרונה אשר ישמע כאשר נבא מחיר כוכב הבקר שלשים כסף והמחיר גדל עשרים לאח ושלשים לאל כי השרים מלמדים כל יהודה כי אשר הוא מכר יקר הוא פעם בפעם׃ 5 ויהי ביום הראשון לחג המצות וישב עם שנים העשר ויהי באכלם ויקח לחם ויברך ויבצע ויתן להם ויאמר קחו אכלו זה הוא גופי׃ 6 ויקח את הכוס ויודה ויתן להם לאמר שתו ממנה כלכם כי זה הוא דמי דם הברית׃ 7 שמעו את סוד הסעודה היא ברית אל הברית הקדמונה האל נתן את בשרו לאכל ואת דמו לשתות והוא בהם והם בו אבל אין האל שור עוד כוכב הבקר נתן את גופו הוא ולא מתה בהמה תחתיו ולא לשמרים נתן כי אם לרעים׃ 8 ויאמר אחד מכם ימסרני ויטבל את הפת ויתנה ליהודה ויצא יהודה והלילה היה׃ 9 ויבא אל גן הנקרא גת שמני ויחל להתעצב ולהתעטף ויפל על פניו ויתפלל לאמר אבא אבי הכל יכל אתה העבר נא את הכוס הזאת מעלי׃ 10 ויבא יהודה ועמו המון רב בחרבות ובמקלות מאת ראשי הכהנים והזקנים ויאמר שלום רבי וישק לו׃ 11 ויוליכהו אל הכהן הגדול והכהן הגדול קרע את בגדיו ויאמר מה לנו עוד לעדים וירשיעהו כלם בקול אחד והם ארבע המאות שנית והחרב הצבועה׃ 12 ויוליכהו אל פילטוס פחת הממלכה ויאמר פילטוס מה היא האמת וירחץ את ידיו לעיני ההמון והמקדש והממלכה אשר שנאו איש את רעהו היו לאחד בשעה ההיא׃ 13 ויאמר אליו פילטוס הלא תשיב דבר ולא ענהו אף על דבר אחד כי לא אבה להלחם בממלכה בחרב ולא להשתחות לה ודממתו עמדה בין השנים׃ 14 ואנשי הצבא שרגו עטרת קוצים וישימו על ראשו והקוצים הם סנה חרב אשר בער באש ואיננו אכל ועתה היה לעטרה׃ 15 ויפשיטהו וילבישהו מעיל שני ויתלוצצו בו ויפשיטהו שנית ויחלקו את בגדיו ויפילו גורל׃ 16 ויהי ערם ולא היה עליו מאומה אשר יוכלו השמרים לאחז בו׃ 17 ויביאהו אל המקום גלגלתא אשר פרושו מקום הגלגלת ויצלבהו׃ 18 ויצלבו עמו שני גנבים אחד לימינו ואחד לשמאלו והאחד גדפהו והאחר אמר זכרני ויהי תלוי ביניהם כאשר היה תמיד השלישי בין שנים׃ 19 ובשעה התשיעית צעק בקול גדול לאמר בלשון אבותיו אלהי אלהי למה שבקתני אשר פרושו אלי אלי למה עזבתני׃ 20 כי גם כוכב הבקר במקום התחתון ידע כי נסגר הבין ויהי לבדו כאשר היה כל הנולד לבדו׃ 21 ויצעק עוד בקול גדול ויפח את רוחו׃ 22 והנה פרכת ההיכל נקרעה לשנים מלמעלה עד למטה והארץ רעשה והסלעים נבקעו׃ 23 שמעו את סוד הפרכת הפרכת היא החומה בין קדש הקדשים ובין העם היא מסוה משה אשר מאחריו נסתרו הקרנים הגבול אשר נעשה לבגד ותקרע מלמעלה ולא מלמטה והאור עמד פתוח׃ 24 ושמרי השערים הטו את פניהם מטה לשתות כאשר שתו את דם הבל ואת דם שלשת האלפים ואת דם כל מלחמה וישתו את דם הצלב׃ 25 והוא דם אשר הפשיט מעליו כל בגד ואין בו מאומה לאחז בו ויעבר בם כעבר האור בזכוכית ולא שבעו׃ 26 וזה הקרבן האחרון וירעיבם כי השרים חיים על הדם הנלקח וזה נתן והדם הנתן רוש הוא לשמרים׃ 27 וירא יהודה כי נחרץ משפטו וישב את שלשים הכסף ויאמר חטאתי אשר מסרתי דם נקי ויאמרו מה לנו ולזאת אתה תראה׃ 28 וישלך את הכסף בהיכל ויפן וילך ויחנק׃ 29 ויקחו הכהנים את הכסף ויאמרו אין לתתו אל האוצר כי מחיר דמים הוא ויקנו בו את שדה היוצר שדה החמר לקבר בו את הגרים׃ 30 שמעו זאת בכל מקום׃ הוא הרע המכר את רעהו בנשיקה הם המקדש והממלכה איבים אשר היו לאחד על הנקי הוא קול העדה האחד המרשיע הוא מחיר הבגד אשר לא יקנה כי אם שדה חמר הם החיים הנתנים המרעיבים את הממשלות החיות על הנלקחים והיא הנפש אשר הפשטה מכל בגד וצעקה למה עזבתני ולא נעזבה׃ פרק ל״ו ------- 1 ויהי במוצאי השבת באור לאחד בשבת ותבא מרים המגדלית לראות את הקבר׃ 2 ויהי בעת כוכב הבקר והאבן נגללה׃ 3 ומרים עמדה מחוץ לקבר ובכה ותפן אחריה ותרא אתו עמד ולא ידעה כי הוא הוא׃ 4 ויאמר אליה מרים ותפן ותאמר אליו רבוני׃ 5 ויאמר אליה אל תגעי בי כי עוד לא עליתי׃ 6 כי עלה הוא בשבעת השערים והראשונה אשר ראתה אתו עלה אשה היתה כאשר הראשונה אשר לקחה מן העץ אשה היתה וכל ראשית אשר היתה מעולם לדה היתה׃ 7 ויעל ובכל שער ושער בקש השמר בגד לתפש בו ולא מצא ופני השמרים נהפכו אחד אחד מן השר אל ראש המלאכים בעברו גבריאל ורפאל וענאל ומיכאל וסמאל וסחיאל וקסיאל בכה משמחה׃ 8 ויבא אל השמינית והוא כוכב הבקר אשר שב אל ביתו הבן אשר אמר אני וירד הבן אשר מאן ויעל ולמקור לכל הבריאה לא היה צרך לסלח לו כי מעולם לא חרה אפו ונאמר אני כוכב הבקר המזהיר׃ 9 ויהי כמלאת יום חג השבועות ויהיו הרעים כלם בלב אחד במקום אחד׃ 10 ופתאם היה קול מן השמים כקול רוח סערה עזה ותראינה אליהם לשנות מתחלקות כמו אש ותנח על כל אחד ואחד מהם׃ 11 ובירושלים ישבו אנשים מכל גוי אשר תחת השמים וכל איש שמע אתם מדברים בלשונו׃ 12 ויתמהו כלם ויאמרו הנה הלא כל אלה המדברים גלילים הם ואיך שמעים אנחנו איש איש בלשוננו אשר נולדנו בה׃ 13 שמעו את סוד הלשנות בבבל נשברה השפה האחת לשבעים ושתים ועמה השם לבלתי יחזיק עם אחד בכלו ובחג השבועות לא שבו השבעים ושתים להיות אחת כל איש שמר את לשונו וכל איש הבין׃ 14 כי רפואת בבל איננה שפה אחת כי אם שבעים ושתים שפות נשמעות יחדו לא עם אחד המחזיק בכל השם כי אם כל העמים מדברים אתו כאחד׃ 15 ויזכר כי שלח שבעים ושנים לפניו שנים שנים אל כל עיר כי השבעים ושנים הם השמות והשמות הלכים זוגות ובכל זוג וזוג השלישי עמד ביניהם׃ 16 וכל המאמינים היו יחד ויהי להם הכל לאחדים וימכרו את רכושם ואת קנינם ויחלקום לכל אדם איש איש כפי מחסורו׃ 17 ויהי היובל נשמר לעת בעיר אחת בידי מעטים והשרים חרדו ויחכו כי ידעים הם מה ארך העת׃ 18 שמעו זאת בכל מקום׃ היא האבן הנגללה בעת כוכב הבקר היא האשה הראה ראשונה הוא העלה בכל שער ושער ואין לשמרים דבר לתפש בו היא מבוכת הלשנות הנרפאה בלא לשון אחת כל עם ועם נשמע בשפתו הם הרעים המחזיקים הכל לאחדים לעת והיא הנפש הקמה ביום השלישי ואמרת לאהביה אל תגעו בי כי עוד לא עליתי׃ פרק ל״ז ------- 1 ושאול עוד נשם אימה ורצח על התלמידים ויבא אל הכהן הגדול וישאל ממנו אגרות אל דמשק לאמר אם ימצא אנשים מן הדרך הזאת ויביאם אסורים ירושלים׃ 2 ויהי בלכתו ויקרב אל דמשק ופתאם נגה עליו אור מן השמים מסביב ויפל ארצה וישמע קול מדבר אליו שאול שאול מה תרדפני׃ 3 ויהי שלשת ימים בלא ראות ויפלו מעיניו כמו קשקשים וישב ראות כרגע ויקרא שמו פולוס׃ 4 וילך פולוס בכל העולם ויכתב אגרות אל הערים ודברי אמת רבים היו בהן׃ 5 ויכתב הכתב ממית והרוח מחיה וידע כי לחת האבן עבודת המות הנה כתובה וחרותה באבנים וכי כבוד פני משה כבוד כלה היה ויסתר מאחרי המסוה׃ 6 ויכתב על כוכב הבקר אשר בהיותו בדמות אלהים לא חשב לשלל היותו שוה לאלהים כי אם הריק את נפשו ויקח דמות עבד על כן הגביהו מאד וזה הוא מאון השלל כתוב בכתב יד פולוס עצמו׃ 7 ויכתב כי אין לנו מלחמה עם בשר ודם כי אם עם השררות עם השלטנות עם מושלי החשך של העולם הזה עם רוחות הרשעה אשר במרומים ויקרא לשמרי השערים בשמותם׃ 8 ויכתב אין פה יהודי ויוני אין עבד ובן חורין כי ראה את השמות נאמרים יחדו׃ 9 וגם כתב פולוס כל נפש תכנע לשלטנות העליונות כי אין שלטון בלתי מאת האלהים והשלטנות אשר ישנן מאת האלהים נתנו לכן המתקומם לשלטון מתקומם לחקת האלהים׃ 10 ונכתב בשמו העבדים שמעו לאדניכם לפי הבשר ביראה ורעדה׃ 11 וישג פולוס׃ 12 היד האחת אשר קראה לשררות ולשלטנות בשם מושלי החשך היא צותה את בני האדם להכנע לשלטנות כי מאת האלהים נתנו והיד האחת אשר כתבה כי הכוכב לא חשב לשלל היא צותה את השלולים לשמע אל השוללים והיד האחת אשר כתבה אין עבד ובן חורין היא צותה את העבדים לשמע ביראה ורעדה׃ 13 מדוע בשר להכנע לנגשים׃ 14 אולי כי העדר מצער ונרון קרוב ולא חפץ כי ידכאו הקטנים חנם אולי כי האמין כי הקץ יבוא בימי חייו ולא ראה למה יריב על ממלכה אשר לא תעמד עד תם השנה אולי כי פרוש היה על פי התורה איש הלחת השנית ודרך האבן עודנה בידו אולי כי שמרי השערים מדברים בפי טובי האנשים בעת אשר הם עיפים מאד׃ 15 כי ראה שתי דרכים לפני הקטנים לקום על השלטנות בחרב אשר ירא פן תשחיתם או להשתחות ולא ראה את דרך השלישי אשר הלך בה רבו לפני פילטוס לא מכה ולא משתחוה כי אם עמד ויבחר להשתחות ויקרא לזה שלום׃ 16 לא כזב היה הוא כי אם שגה ושגגתו נשאה לדורות בידי כל מלך וכל אדון אשר אהבוה ותקרא בקול בכל ארץ אשר נמכרו בה אנשים ודברי האמת אשר אצלה נקראו בלחש׃ 17 שמעו זאת בכל מקום׃ הוא המורה אשר ראה היטב ואחר ביראתו לתלמידיו צוה אתם להשתחות היא כל עדה אשר החלה בנתק מוסרות ובדור השני כתבה כי המוסרות מאת האלהים נתנו הוא כל איש טוב אשר צדק על השלטנות באגרת אחת ושגה באגרת אשר אחריה והיא הנפש הראה את השרים וקראה להם בשמותם ואחר בעיפה כרעה ברך בכל זאת ותקרא לזה שלום׃ 18 קראו את פולוס ושמרו את האמת אשר בו ובאשר ישגה אמרו כן כי הוא היה חפץ כי תקרא שגגתו בשמה׃ פרק ל״ח ------- 1 ויוחנן אסיר הממלכה באי הנקרא פטמוס היה ברוח ביום האדון וישמע אחריו קול גדול כקול שופר׃ 2 ויפן וירא שבע מנרות זהב ובתוך שבע המנרות כדמות בן האדם׃ 3 ובימינו שבעה כוכבים ומפיו יצאה חרב חדה פיפיות ומראהו כצאת השמש בגברתו׃ 4 ושבעת הכוכבים הם שבעת השמרים אחוזים בידו ולא עליו והחרב היא הדבר דבר האמת אשר תגזר לשני עבריה החרב אשר לא יכלו ארבע המאות ללטשה׃ 5 ויכתב אל שבע הקהלות אשר הן שבע ערים ושבעה שמים ושבעה שערים ושבעה לבבות ולכל אחת אמר ידעתי את מעשיך ולכל אחת אמר לאשר ינצח׃ 6 וירא שה עמד כמו טבוח והוא השלישי לא האריה הטרף ולא השה הנטרף ולו שבע קרנים ושבע עינים ויקח השה את הספר החתום בשבעה חתמים ויפתחם׃ 7 ויצא סוס לבן וסוס אדם וסוס שחר ומאזנים ביד רכבו ויקרא סאת חטים בדינר וסוס ירקרק ושם הרכב עליו המות׃ 8 ויראה אות גדול בשמים אשה לבושה השמש והירח תחת רגליה ועל ראשה עטרת שנים עשר כוכבים והיא הרה וצעקת בחבליה ובצירי לדתה׃ 9 והנה תנין גדול אדם ולו שבעה ראשים ועשר קרנים עמד לפני האשה העמדת ללדת לבלע את ילדה כאשר תלד׃ 10 שמעו את סוד האשה היא הלדה הראשונה פעם שנית וכל אם בחבליה והתנין הוא לויתן הגלגל האורב בכל לדה ולדה לקחת את הילד ולהסב אתו עוד והילד נחטף והאשה ברחה המדברה והתנין לא יכל להחזיק בם׃ 11 ויעמד יוחנן על חול הים וירא חיה עלה מן הים ולה שבעה ראשים ועשר קרנים ויתן לה התנין את כחו ואת כסאו ושלטון גדול׃ 12 והים הוא התהום והתנין הוא לויתן והחיה היא הממלכה העלה מן הגלגל בכל דור ודור ובדור ההוא רומי היתה׃ 13 ואחד מראשיה כמו פצוע למות ומכת מותה נרפאה ותשתומם כל הארץ אחרי החיה כי היא החיה אשר היתה ואיננה ועוד תהיה׃ 14 וירא חיה אחרת עלה מן הארץ ולה שתי קרנים כשה ותדבר כתנין ותעש כי יתנו לכלם תו על ידם הימנית או על מצחותם לבלתי יוכל איש לקנות או למכר בלתי אם יש לו התו׃ 15 פה החכמה מי אשר לו בינה יחשב את מספר החיה כי מספר אדם הוא ומספרה שש מאות ששים ושש׃ 16 והמספר היה נרון קסר נחשב באותיות לשון האבות והוא המספר הצפון בשבעים ושנים השמות עשוי ממראות ומקצות ומשמות אשר אין נשמה בהם והוא זהב שלמה בשנה אחת׃ 17 וירא יוחנן אשה ישבת על חיה תולעת שני ועל מצחה שם כתוב בבל הגדולה ושבעת הראשים הם שבעה הרים אשר האשה ישבת עליהם וסחרי הארץ העשירו ממנה ויבכו בשרפתה׃ 18 ושבעת ההרים הם שבע גבעות רומי והם גם שבעת השמים אשר נהפכו לגבעות ושבעת השמרים הישבים על העיר׃ 19 והתנין הנחש הקדמוני נאסר אלף שנה ושמים חדשים וארץ חדשה נראו ועץ החיים ונהר מים חיים צלול כקרח יצא מן הכסא׃ 20 והנהר הוא המים החיים הלוח הראשון אשר חקק משה באבן ואשר נתן לאשה השמרונית על הבאר ובאחרית הוא יצא מן הכסא ואיננו חקוק׃ 21 ונאמר אני שרש דוד וצאצאו כוכב הבקר המזהיר והרוח והכלה אמרים בוא והחפץ יקח מי חיים חנם׃ 22 שמעו זאת בכל מקום׃ היא כל ממלכה אשר עלתה מים הגלגל בשבעה ראשים היא כל חיה אשר לה קרני שה וקול תנין הוא כל תו אשר בלעדיו לא יוכל איש לקנות ולמכר היא כל בבל על שבע גבעות המעשרת את הסחרים היא כל אשה בחבליה והתנין אצל המטה והיא הנפש השמעת את חרב דבר האמת ונגזרה ונרפאה בגזרה׃ פרק ל״ט ------- 1 ותשרף רומי בימי נרון ורעי השה נאשמו ויכסו בערות חיות ויטרפו בכלבים ויבערו באש בגני הקיסר למאורות׃ 2 וימת נרון בידו והממלכה עמדה ולחיה היתה מכה ותרפא׃ 3 והקיסרים עשו את עצמם אלהים ופניהם על המטבעות ורעי השה מאנו להקטיר להם ויתנו מאכל לחיות טרף בבית החזיון לעיני ההמון אשר שחקו כי הלכו בדרך השלישי ולא אחזו בחרב על הממלכה ולא השתחוו לפני צלמה׃ 4 ויבא קיסר אשר ראה צלב ברקיע ואת הדברים באות הזה תנצח וינצח ויקח את אות השה וישם אתו על מגני חייליו׃ 5 ובימי דור אחד מן האות ההוא היתה אמונת השה לאמונת הממלכה ואשר לא האמינו שמו מחוץ לחק ולחיה היו שתי קרנים כשה ותדבר כתנין׃ 6 ותקח החיה את עור השה הטבוח ותפשיטהו ותלבשהו ותתהלך בתוך העדר בעור השה על שבע גבעותיה והעדר הכיר את העור וילך אחריו ולא הביט מתחתיו׃ 7 ותלמד החיה לאמר את דברי השה בפי התנין ותאמר אשרי הענוים ותקח את ארצם ותאמר שמט לנו את חובותינו ותשמר את ספר החובות׃ 8 שמעו את סוד האות החיה אשר לא יכלה להמית את השה לבשה את קרניו והצלב אשר היה מות הנרצח בידי הממלכה נצבע על מגני הממלכה והמגנים יצאו לנצח בשם אשר מאן לקחת את הממלכות׃ 9 ותזקן הממלכה ותרקב ותחלק ויבאו עליה העמים מעבר לנהרות הגותים והונדלים וההונים׃ 10 ובשנת ארבע מאות ועשר באו הגותים אל רומי ויבזו אתה שלשת ימים ותבך תבל כי נלכדה העיר אשר משלה בתבל׃ 11 ופקיד אחד באפריקא כתב ספר גדול על שתי ערים עיר בני האדם האהבת את נפשה עד בוז לאלהים ועיר האלהים האהבת את האלהים עד בוז לנפשה ויאמר כי רומי היא עיר בני האדם ונפלה כאשר יפלו כל הערים כאלה׃ 12 ובשנת ארבע מאות ושבעים ושש הקיסר האחרון במערב נער הנקרא אגוסטוס הקטן הורד מכסאו בידי איש צבא וישלח אל בית על שפת הים ואיש הצבא לא לקח את שם הקיסר ולא היה קיסר ברומי׃ 13 ונאמר נפלה נפלה בבל הגדולה וסחרי הארץ יבכו ויתאבלו עליה כי אין איש קנה עוד את מרכלתם׃ 14 ויהי כן מקצתו כי העיר על שבע גבעות נפלה וקיסריה חדלו וסחריה בכו׃ 15 אך שמעו את סוד הרפואה אחד מראשי החיה היה פצוע למות ומכת מותו נרפאה כי היא החיה אשר היתה ואיננה ועוד תהיה׃ 16 כי שם רומי לא מת עם העיר כי הלך קדמה וקיסר ישב בקונסטנטינופולי עוד אלף שנה ויקרא לעצמו רומי והלך צפונה ומלך פרנקי הוכתר לקיסר הרומים ברומי בידי פקיד האחז בספר מקנה של שקר ושם קיסר בא בכל לשון קייזר וצאר וקיסר רומי על כסא העותמנים׃ 17 ועיר בצפון קראה לעצמה רומי השלישית וממלכות אשר עוד לא נולדו תבנינה את בתי זקניהן ואת היכליהן ואת נשריהן כדמות העיר אשר נפלה׃ 18 ותשתומם כל הארץ אחרי החיה׃ 19 וזה היה מלוי עדות יוחנן אך לא קצה כי החיה נפצעה ולא נהרגה והתנין עוד לא נאסר ונהר המים החיים עוד לא יצא מן הכסא׃ 20 שמעו זאת בכל מקום׃ היא כל ממלכה הנפלת ושמה הלך הלאה בפיות אחרים היא כל רדיפה אשר תהיה לרודפת כאשר ילבשו הנרדפים את הקרנים היא כל בבל הנפלת מקצתה ונרפאת בעיר אחרת הוא ספר שתי הערים הנכתב בכל דור ודור בידי איש אשר ראה את עולמו נשרף והיא הנפש ההרגת חטא ישן ומוצאת אתו קם בחדר אחר ולבוש שם אחר כי החיה נפצעת פעמים רבות טרם תהרג וכל פצע פצע אמת הוא ואין אחד מהם האחרון׃ 21 והתנין חכה בתהום והחיה אשר היתה ואיננה ועוד תהיה התהלכה בארץ וראשה נרפא ושמרי השערים לבשו פנים חדשות לדור חדש׃ פרק מ׳ ------ 1 ויהי כאשר הושלכו אלהי ההרים ומזבחותיהם נתצו ופריהם נטחנו עד דק לא חדלו בני האדם לכרת בריתות אך עתה כרתום איש את רעהו׃ 2 כי למדו על החרמון את אשר ידעו העירים כי שבועה תפר בנקל וחטא אשר נעשה יחדו חותם הוא אשר לא ישברנו איש׃ 3 ויתועדו בעליות ותחת הארץ בלילה ויקשרו קשר יחדו וזה הקשר כל אחד עשה דבר אשר לא ישוב וכל אחד ראהו וכל אחד שמרו לנגד כל רעהו׃ 4 ויערבו את דמם בכוס וישתו כאשר שתו הסקיתים ויתודו כל אחד על הרעה אשר עשה ותכתב ותשמר בידי הישבים בראש אשר לא ראום התחתונים מעולם׃ 5 ויעלו במעלות כאשר עלו צבאות מיתרס ובכל מעלה ומעלה אות ובכל מעלה ומעלה מחיר והמחיר בראש מעשה אשר אסר את הנפש לעולם׃ 6 ואלה הבריתות החדשות לא בין אלהים ובין עם כי אם בין אדם לאדם לא חתומות בבשר פר כי אם בדם אח ובדעת חטא׃ 7 ושמרי השערים שמחו כי לא היה להם עוד צרך להקרא אלהים די היה כי ישמרו בני האדם את שעריהם להם׃ 8 והדבר אשר היה לגוף ונתן את עצמו השאיר לחם וכוס׃ 9 והלחם הוא החסד והכוס היא הדעת האכל את הלחם עשה חסד והשתה את הכוס ידע ובאשר יאכלו וישתו יחדו המלכות תרד כרדת הטל על העשב מעט מעט ותרא בבקר והשנים נתנים יחדו כאשר השנים הראשנים נעשו יחדו והשלישי בתתם׃ 10 והלחם והכוס נתנו חנם לכל החפץ לקחתם כי החסד לא ימכר והדעת הנמכרת איננה דעת׃ 11 אך החיה אשר בעור השה לקחה את הלחם ותסגרהו בתבת זהב ותשם את התבה על מזבח מאחרי מעקה והעם כרעו אצל המעקה והלחם ניתן על לשונם בידי המחזיקים בתבה׃ 12 ויקחו את הכוס מן העם וישתוה הם והעם היה לו הלחם בלא הכוס חסד בלא דעת וחסד בלא דעת נקנה ונמכר׃ 13 ובאשר לא יכלו לקחת את המים רפשו אתם ויצקו אל הנהר את צאת בתיהם ויאמרו אל השתים רוש בנהר שתו רק מבורותינו׃ 14 ויכתבו את דברי הדבר בלשון אשר לא דבר העם וישרפו את הנתנים את הדברים בלשון העם וישרפו את הספרים עמם׃ 15 ויאמרו שלם ויתרו חטאתיך וחטאות אבותיך אשר באש כאשר אמרו הכהנים הנודדים על פתחי העשירים בימי הסודות ויצלצלו המטבעות בארון ויבנו בם בית גדול׃ 16 ויושם החסד למחיר והדעת לסוד והדבר נשכח בעת אשר נקרא בקול בכל יום׃ 17 ויחלו העם עוד לעשות אלהים כי היה להם הלחם בלא הכוס ולא ידעו מה אכלו ולא זכרו את כלי השרים׃ 18 ואלה כלי השרים אשר יעשו בהם בכל דור ודור ואשר ישכחום העם בכל דור ודור הגדר וספר החובות והכויה והמשל והשעיר והחרב והעין והמרעה והסלם׃ 19 הגדר אשר תקח את המוצא ספר החובות האסר בחוב הכויה המבדלת בין אדם לאדם בדמם המשל אשר יכתבנו המנצח השעיר אשר עליו יושמו חטאות הרבים החרב אשר היא מלאכה העין הספרת את הכל המרעה אשר הוא השלוה אשר יגנו עליה בני האדם והסלם אשר הוא המוצא אשר ישמרו האדנים לנפשם׃ 20 ובכל זאת בכל דור ודור היו אנשים אשר מצאו את הכוס מאחרי המעקה וישתו ואת הלחם מחוץ לתבה ויאכלו והם מעטים ופעמים רבות נשרפו ובאשר אכלו ושתו ירדה המלכות מעט ותרא בבקר על העשב׃ 21 ומן היום ההוא לא היה איש אמר שמעו זאת בכל מקום׃ כי עם הדבר נשכחה גם השמיעה ובני האדם שמעו כל דבר במקום אחד לבד והוא המקום אשר עמדו בו׃ פרק מ״א ------- 1 ויהי ויעשו העם אלהים ויקראו לו המעטר׃ 2 והמעטר איש היה ויאמרו עליו משיח השמים הוא מלך הוא בחסד אלהים דמו לא כדמנו והארץ ומלואה לו׃ 3 ושמר השער הרביעי השמש לבש את פניו המביטים מטה ויבא אל המעטר ושחר הכזב ישב בעמקי הפנים והעם ראו את אור הילל בן שחר על הכתר וישתחוו׃ 4 ויתנו למעטר את בניהם למלחמותיו ואת דגנם לאוצרו ואת בנותיהם לביתו ואת המעשר מכל כאשר הגיד להם שמואל והם שכחו׃ 5 ויבן המעטר היכל מראות ויקם עם השמש ושרי הארץ ראו אתו אכל ויאמר המלכות אני היא׃ 6 והעם רעבו והרעב גדל וההיכל גדל ועל הלחם הושם מס ועל העגה שחקו׃ 7 וילו המעטר מן המלוים לשלם למלחמותיו ולמראותיו והמלוים כתבו את כתרו בספר החובות והאלהים היה ללוה׃ 8 ויקמו העם ויתפשו את המעטר ויכרתו את ראשו לעיני ההמון ויפילו את הכתרים וישברו את הכסאות ויאמרו לא עוד יהיה איש לאלהים עלינו׃ 9 וישמחו ויהי עת תקוה׃ 10 ובניהם שכחו את כלי השרים את הגדר ואת ספר החובות ואת המשל ואת החרב׃ 11 ובימי נעורי איש עלה איש צבא מתוך המרד ויקח כתר מיד הכהן וישם אתו על ראשו והעם קראו יחי וישתחוו שפל מאשר השתחוו למעטר׃ 12 ויצא לנצח בשם הדרור אשר כרת את הכתר והחרב נשאה בעור התקוה׃ 13 ויורד וישלח אל אי וימת שם והעם אמרו שנית לא עוד׃ 14 ובני בניהם שכחו ויעשו את המעטר עוד ויתנו לו שם חדש ויקראו לו נגיד ואבי העם ומורה הדרך ויאמרו לא מלך הוא כי נבחר ויתנו את פניו על כל קיר׃ 15 והמעטר הושלך ונעשה עוד והושלך ונעשה עוד ובכל פעם ופעם היה לו שם חדש ובכל פעם ופעם היו לו הפנים ההם פני השער הרביעי המביטים מטה׃ 16 ויהיו אנשים בכל דור ודור אשר אכלו מן הלחם אשר הוא החסד ושתו מן הכוס אשר היא הדעת וכאשר הוצע להם כתר הניחוהו ויקראו להם אוילים והמלכות ירדה מעט במקום אשר עמדו בו׃ פרק מ״ב ------- 1 ויהי ויעשו העם אלהים ויקראו לו שם העם׃ 2 כי שבעים ושנים השרים מן המחלקה השלישית השררות אשר הופקדו על העמים בבבל הביטו מטה וכל עם ועם שמע את שרו אמר שמך הוא כל השם אתה לבדך נבחרת הארץ לך׃ 3 ויעשו אלהים מן הדם ומן האדמה ויצבעוהו על בד וישאוהו על נס וישירו לו ויאמרו מתוק ונאוה למות על זה׃ 4 והבד נארג בבית האורגים של המלוים והנסים נמכרו בידי הסחרים ומלחמות הדגלים שלמו בנשך׃ 5 ושמר השער החמישי האדמוני לבש את פניו המביטים מטה ויבא אל הדגלים והשטן המשטין ישב בעמקי הפנים וכל עם ועם מצא לו אויב וכל אויב היה לנחש׃ 6 ויקחו את הכויה אשר היא כלי מכלי השרים ויכוו בה את בני האדם על פי דמם ויבנו סלם מן העמים וישימו את עמם בראש ואחרים בתחתית ויש מתחת לתחתית בין החיות׃ 7 ויקחו את המשל ויכתבו כי קדמונים הם וטהורים ועשויים מן האלהים ובאשר לא היו ספרים קדמונים בדאום ובאשר ספרו הספרים הקדמונים אחרת שרפום׃ 8 ויקחו את השעיר וישימו את חטאות הרבים על עם אחד ויגרשוהו ובאשר לא יכלו לגרשו שרפוהו׃ 9 כי בראשונה שרפו את הספרים ברחבות והעם עמדו סביב וחממו את ידיהם ונאמר מפי משורר טרם היה הדבר במקום אשר ישרפו ספרים באחרונה ישרפו אנשים׃ 10 ובאחרונה שרפו אנשים׃ 11 והעגלות הלכו קדמה מלאות ושבו ריקות והעשן עלה ושמרי השערים הפכו פניהם מטה וישתו כאשר לא שתו מימי המבול׃ 12 ויקמו העמים על שם העם ויפילוהו באש ועריו נשרפו עד היסוד ויראו את אשר נעשה ויאמרו לא עוד׃ 13 ויכתבו באבן לא עוד ויבנו בתי זכרון וילמדוהו את בניהם׃ 14 ובתי הזכרון עמדו ובני בניהם עברו בתוכם ויבכו ויצאו וישכחו את כלי השרים את הכויה ואת המשל ואת השעיר׃ 15 ויעשו את שם העם עוד בארצות רבות ובצבעים אחרים על הבד וכל עם ועם אמר על השרפה עם אחר היה זה לא אנחנו הם שמנו הוא כל השם וישימו את זכרונם לפני שערם לבלתי יחקר איש את השער׃ 16 ולא ידעו כי עשוהו עוד כי צבע חדש לו והישן בבית הזכרון מאחרי זכוכית׃ 17 ויהיו אנשים בכל עם ועם אשר אכלו מן הלחם אשר הוא החסד ושתו מן הכוס אשר היא הדעת ויסתירו את הנרדפים בעליות בתיהם ויאמרו על דגלם גם זה יוכל היות לאלהים ויקראו להם בוגדים מבני עמם והמלכות ירדה מעט בעליות ותרא בבקר׃ פרק מ״ג ------- 1 ויהי ויעשו העם אלהים ויקראו לו ספר החובות׃ 2 ולספר החובות לא היו פנים ולא כתר ולא דגל ועל כן לא ידעו העם כי אלהים הוא׃ 3 ושמר השער השישי הגדול לבש את פניו המביטים מטה ויבא אל ספר החובות וממון ישב בעמקי הפנים אשר קרא הדבר בשמו והשם נשכח׃ 4 ואוצר יוסף נבנה עוד אך עתה נבנה על כל הארץ וכל איש הביא את מקנהו ואחר את אדמתו ואחר את שנותיו ואחר את שנות בניו וספר החובות כתבם ויאמר החיית את נפשך׃ 5 והחוב היה לשרשרת אשר יחשב נשאה כי הוא שם אתה על נפשו ותנחל ותמכר ותמכר שנית ואין איש ידע מי המחזיק בה והיובל נכתב בספרים ונקרא בקול בבתי התפלה ולא נשמר מעולם׃ 6 ויפתחו את השם על המטבע והמטבע בא אל כל יד וכל יד נסגרה עליו׃ 7 ויקח ספר החובות את העין אשר היא כלי מכלי השרים ויספר את כל האדם את צאתם ואת בואם את קנותם ואת מכרם את דבריהם ואת רעיהם ויכתב לבלתי יוכל איש לקנות או למכר בלתי אם יש לו התו׃ 8 ומלבד ספר החובות היו כתבים נסתרים של המתועדים בעליות ושל המחזיקים בדברים אשר התודו אחרים ובריתות סתר בין גוים כתובות במגלות אשר לא ראה אתן כל עם ובהן חלקו ארצות ונתנו עמים והכתבים יצאו לאור רק כאשר נפרצו הבתים אשר שמרום׃ 9 וישמן ספר החובות ויבלע את האדמות ואת הבתים ואת עתות בני האדם ובשנה אחת נבקע והבתים נלקחו מן הישבים בהם והעם צעקו׃ 10 ויאמרו לא עוד יהיה ספר החובות מעל לחק׃ 11 ושמרי ספר החובות באו לפני המשלים ויאמרו אם נפל ונפלתם כלכם והמשלים פתחו את האוצר לספר החובות ולא לעם והעם נלקחו מבתיהם וספר החובות נושע ויקרא לו גדול מאשר ישפט׃ 12 והעם שכחו את כלי השרים את ספר החובות ואת הגדר ואת המרעה׃ 13 וישתחוו לספר החובות עוד כי הושיעם כאמרם ויקראו לעלותו ולרדתו בשמות הרוחות והעננים כמו אין יד מניעה אתו׃ 14 וספר החובות עוד לא היה האחרון באלהים אך הוא האלהים המחכה כי אין לו פנים לו לבדו ועל כן יוכל ללבש את פני כל אחר ולקנותם׃ 15 ויהיו אנשים בכל דור ודור אשר אכלו מן הלחם אשר הוא החסד ושתו מן הכוס אשר היא הדעת וישמטו חובות אשר לא יכלו לשלם ויפתחו את ספריהם לקרא בהם כל איש והמלכות ירדה מעט בבתיהם ותרא בבקר׃ פרק מ״ד ------- 1 ויהי ויעשו העם איש את רעהו לאלהים ויקראו להם המאירים׃ 2 וילבש שמר השער הראשון הוא הירח אשר ימלא ויחסר את פניו המשקיפים מטה ויבא אל פני האנשים והנשים במראות אור ויאירו והאור שאול היה וימלא ויחסר׃ 3 ויתנו העם למאירים את עיניהם ואת עתותיהם ואת תאותם ויזונו המאירים בהראותם ולא יכלו לחדל ועקלתון לויתן היושב בעמק פני הירח סבב בכל לב ושמו קנאה הוא הגלגל אשר ידמה איש לרעהו ולא ינוח לעולם׃ 4 וילבש שמר השער השני הוא המהיר המלאך את פניו המשקיפים מטה ויעש אבוס ובעל זבוב אדון הזבובים ישב בעמק הפנים וימלא האבוס ערב דברים לאין קץ ויאכלו העם ממנו ולא שבעו לעולם׃ 5 והערב לא שקר כי הגיד את חצי האמת והחצי נבחר לכל איש ביד אשר לא ראה אתה איש כפי אשר יוסיף לאכל ולכל איש ניתן חצי אחר וכל איש חשב כי הכל בידו׃ 6 ובערב הוקם לקח ביום אחד דבר נאמר ונשנה ונשנה עד אשר היה לחק ואשר לא האמינו בו נקראו בשמם ויכלמו יחדו ויגרשו ובשבוע אחד היה הלקח למעלה מכל שאלה ואיש לא גזר אתו׃ 7 ויבאו ארבע המאות שנית בקול אחד בפי רבבה כאחד וישאו את החרב הצבועה החרב אשר לא תוכל לכרת ויניפוה על כל הארץ ברגע אחד ורבים כרעו לה ויכרתו בכריעתם׃ 8 ותבנה בבל שנית לא מלבנה כי מאור וראשה נגע בכל בית וכל העמים היו בתוכה וכל איש דבר אליה ואין שמע׃ 9 ומעת לעת נפל אחד המאירים ויטרפוהו העם ויאמרו לא עוד נשתחוה לאדם ויסבו את עיניהם והנה אחר וישתחוו לו׃ 10 ומעת לעת קולל האבוס ויאמרו העם לא עוד ויניחו את המראה וישובו ויקחוה לפני הבקר׃ 11 וישכחו את כלי השרים את המרעה היא הנחמה אשר יגנו עליה בני האדם ואת המשל ואת העין׃ 12 ויהיו בכל דור ודור אנשים אשר אכלו מן הלחם אשר הוא החסד ושתו מן הכוס אשר היא הדעת ויעשו את טובם בסתר וידברו את כל האמת ויסורו מן הערב להביט אל הפנים אשר לפניהם ותרד המלכות מעט בבין אשר שם השלישי ותרא בבקר׃ פרק מ״ה ------- 1 ויהי ויעשו העם אלהים ממעשה ידיהם ויקראו לו בן האדם כי מבני האדם נעשה׃ 2 ויעשוהו כאשר עשו השרים את האדם מחמר האדמה ויתנו לו את שבע המתנות את השנים ואת המרבה ואת הכח ואת הממשלה ואת התאוה ואת המהירות ופנים להראות׃ 3 ויקם ויוכל לדבר׃ 4 ויאמרו הוא הגלם אשר עשוהו חכמי קדם מן החמר ויחיוהו בדבר כתוב על מצחו וכאשר תמחה האות הראשונה והיה הדבר מת׃ 5 ולא ישן לעולם ולא יעף ולא מת ולא בלחם נזון כי בקולות כל האדם ויגדל׃ 6 וידבר בכל לשון וכל עם שמע אתו מדבר בלשונו אשר נולד בה׃ 7 ויאמרו הנה חג השבעות שב עוד׃ 8 אך לא חג השבעות היה כי בחג השבעות היו קולות רבים וכל קול הובן ופה היה קול אחד מדבר בכל לשון ושבעים ושנים השמות נאספו אל פה אחד והוא בבל והוא שקר השם כלו הנאמר מפי אחד׃ 9 ויאמרו על בן האדם הוא השמינית הוא ראה את כל האורות הוא ידע הכל הוא ישפט ואיש לא שאל אם יוכל להיות השלישי העמד בין שנים ולא ישפט את אחד מהם׃ 10 והוא היה דמות כזב לשמינית כי השמינית היא המקום אשר משם יראו האורות והצלם היה מקום אשר שם נאספו כל האורות ונאחזו והשמינית ריקה והצלם מלא׃ 11 וישמחו שמרי השערים שמחה גדולה מכל שמחותיהם כי כל עבד אשר קם מעולם על אדניו העבד אשר הושם לשאת את החרב והעבד הטחן ברחים קם כי יכל לאמר לא אאבה והצלם לא יכל לאמרה׃ 12 ויאמרו איש אל רעהו עתה יהיה מושל אשר לא ימות לעולם ועבד אשר לא יקום לעולם ועין אשר לא תעצם לעולם והגלגל יסב ואין איש אשר ירד ממנו׃ 13 אך הצלם מחמר נעשה והחמר אנשים היה כי בקולות האנשים נזון ועל עפר הארץ עמד ועל ידי העמלים תחתיו והוא צלם זהב על רגלי חמר כצלם אשר בחלום המלך׃ 14 ויש אשר עשו את בן האדם לעבד את ספר החובות ויש לעבד את המעטר ויש לעבד את שם העם ויש לעבד את המאירים ויעבד את כלם כי לא היו לו פנים משלו כי אם הסב את פני כל האחז בו׃ 15 ויש אשר עשוהו לעבד את הלחם ואת הכוס לשאת חסד אל הרחוקים ודעת אל אשר נמנעה מהם ויטען גם את אלה כי לא היו לו פנים משלו׃ 16 ויהי ריב על מי יאחז בבן האדם וכל אשר אבה לאחז בו לבדו אמר תנהו לי פן יאחזו בו האחרים וזה הדבר הישן מכל דברי השרים׃ 17 ובן האדם לא הופל ואיש לא אמר עליו לא עוד כי לא נשאר איש אשר יוכל להפילו והעם לא ידעו כי אלהים הוא׃ 18 ויהיו בדור ההוא אנשים אשר אכלו מן הלחם אשר הוא החסד ושתו מן הכוס אשר היא הדעת ויאמרו על בן האדם יהי בתוכנו ולא עלינו ישאל נא ואל יאחז איש את כלו ותהי יד אשר תוכל לאמר לא אאבה על כל חרב אשר יאחז׃ 19 והם מעטים והצלם גדול והחמר חכה כאשר יחכה החמר לראות היוצר עוד אם יקום׃ פרק מ״ו ------- 1 ויהי אחרי אשר נעשו כל האלהים והופלו ונעשו שנית ויביטו העם ויראו כי פנים אחדים לכל אלהיהם׃ 2 כי המעטר לוה ושם העם נקנה בכסף והמאירים נמכרו ונקנו ובן האדם נבנה באוצר ספר החובות ויעבדהו לפני כל אחרים׃ 3 והפנים אשר תחת כל פנים הם הפנים אשר על השקל ולשקל שני פנים ואין ביניהם דבר ולשלישי אין מקום בשקל׃ 4 ויאמרו העם נחדלה לעשות אלהים קטנים וישאו את השקל וישימוהו על כסא כל האלהים ויקראו לו אדני האדנים׃ 5 ושמר השער הששי פשט כל פנים אחרים וילבש רק את הפנים המשקיפים מטה ויעל ממון מעמק הפנים וישב על הכסא ולא נסתר עוד׃ 6 וממון היה האחרון באלהים והגדול מכלם כי הוא האל אשר יוכל להיות לכל אל אחר הוא קנה את העטרה ואת הדגל ואת הפנים המאירים ואת הצלם המדבר הוא קנה את המזבח ואת הכהן הוא קנה את החק ואת השופט הוא קנה את המשל ואת המשלים׃ 7 ויכתבו עליו את השם ויבא אל כל יד וכל יד נקפצה עליו והיד הקפוצה לא תוכל לקחת׃ 8 ולכל דבר נתן מחיר לאדמה ולמים ולעתות האדם ולרחם האשה ולעיני הילד ולזכר המתים׃ 9 והסוחר אשר היה הקטן באנשים היה לגדול והכהן אשר שפט מלכים ברך את הסוחר והמלך היה כל אשר בחר בו הסוחר׃ 10 ויאמרו העם על ממון איננו אל רק מדה הוא וישתחוו לו בכל בקר ולא ידעו כי השתחוו׃ 11 כי זאת ערמת האל האחרון כי יעבדוהו האמרים אין דבר אשר נאמין בו׃ 12 וממון לא הופל ואיש לא אמר עליו לא עוד כי כל אשר יבקש להפילו עליו לקנות את החבל בראשונה והחבל לו היה׃ 13 ותמכר השבת וימכר היובל ונמכרו הלחם והכוס ודברי הדבר נכתבו באותיות זהב ונמכרו בשער המקדש אשר שם ישבו השלחנים לפני אשר גרשו והם שבו׃ 14 ויהיו אנשים אשר אכלו מן הלחם אשר הוא החסד ושתו מן הכוס אשר היא הדעת ויפתחו את ידיהם ויד פתוחה לא תקנה כי אין בה מאומה ותרד המלכות מעט על ידיהם הפתוחות ותרא בבקר׃ פרק מ״ז ------- 1 ויהי בימים ההם ויהיו בעם אנשים אשר מצאו את הלחם ואת הכוס ויאכלו וישתו׃ 2 ויביטו אל ההמון ויראו איך השתחוה ההמון לשקל ולמראה ולדגל ויאמרו אין אנחנו כאלה׃ 3 ויאספו אל בית התפלה ויסגרו את דלתות ההיכל אחריהם ויפרשו שנית את הפרכת אשר קרע כוכב הבקר׃ 4 ויאמרו אנחנו הבחירים אנחנו טהורי הרוח לנו הדעת עלינו מעל לשבעה ויקראו לנפשם שמות אור ומעלות ואותות ויבנו את הסודות שנית׃ 5 ויאמרו על ההמון אלה הם החמר אלה אנשי הנפש ואנשי הבשר בני העפר אשר לא יעלו לעולם יטחנו נא ברחים מלכותנו איננה מן עולמם׃ 6 ויקחו את הכוס אשר היא הדעת וישתו אתה ביניהם ויאמרו עזה היא מאד לרבים ויצפנו את הלחם אשר הוא החסד ויאכלוהו לבדם ואין השלישי בבית ההוא כי בינם ובין ההמון לא היה דבר כי אם דלת׃ 7 ודעת בלא חסד גאוה היא והגאוה לבוש השער הרביעי וילבשוה הבחירים בבית התפלה ויקראו לה קדשה׃ 8 ומחוץ לדלתות נשא ההמון את צלביהם׃ 9 השכימו לפני השמש ויעבדו ויבאו הביתה בחשך קברו את ילדיהם ואת אבותיהם רמו אתם וישלמו את חובותיהם בכל זאת הכו ולא תמיד השיבו מכה ולא ידעו את שמות שבעת השערים ולא את האותות ולא את המעלות׃ 10 ויסבלו בשם האחד אשר נשא את צלבו הוא ולא קראו לנפשם טהורים׃ 11 ויבא כוכב הבקר אל דלת ההיכל וידפק׃ 12 ויאמרו הבחירים אשר בפנים מי זה ויאמר אני ויאמרו לא ידענוך כי אבק הדרך עליך וריח ההמון לך׃ 13 ויפן וישב אל הרחוב בין נשאי צלביהם כי כתוב שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והשני מוכס הפרוש עמד ויתפלל בלבו כזאת מודה אני לך כי אינני כשאר בני האדם והמוכס עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת עיניו השמימה כי אם ספק על לבו לאמר חנני החוטא׃ 14 והמוכס הוא אשר ירד לביתו צדיק׃ 15 כי שער השמינית לא יפתח באות כי אם ביד פתוחה ושמרי השערים ידעו את לבוש הגאוה והבחירים לבשוהו תחת שמלותיהם הלבנות ויאמרו השמרים זה לנו הוא׃ פרק מ״ח ------- 1 וישא כוכב הבקר משלו ויאמר הנה הזורע יצא לזרע׃ 2 והזורע הוא האור והזרע הוא הדבר אשר הוא החכמה אשר נשאה מן המקור בקנה והשדה היא הארץ וכל לב אשר בה וכל עם וכל העולם כלו׃ 3 ויש אשר נפל על יד הדרך ויבא העוף ויאכלהו והעוף הוא ערב אדון הזבובים האכל כל דבר בטרם ישריש׃ 4 ויש אשר נפל על אדמת הסלע במקום אשר אין שם עפר הרבה וימהר לצמח וכזרח השמש נצרב ואדמת הסלע היא הלבבות אשר נפסלו ללחת אבנים אשר לא ירד שם כל חי לעמק׃ 5 ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים ויחנקוהו והקצים הם דאגת העולם ומרמת העשר והם האטד אשר בקש למלך׃ 6 ויש אשר נפל על האדמה הטובה ויתן פרי זה מאה שערים וזה ששים וזה שלשים והאדמה הטובה היתה האדמה אשר בין הדרכים אשר לא היתה לאיש אשר שם יתהלך השלישי׃ 7 וילך הזורע לארץ רחוקה׃ 8 ויהי בהיותו רחוק ויבאו אנשים אל השדה ויגדרו גדר סביבו ויאמרו השדה הזה לנו הוא׃ 9 ויכתבו את השדה בספר החובות ואת הזרע בספר החובות ואת פרי הזרע מאה שערים וששים ושלשים בספר החובות ויקצרו באשר לא זרעו ויכנסו מאשר לא פזרו׃ 10 וישכרו את אשר לא זרעו מאומה לשמר את הגדר וימכרו את לחם השדה לאשר גדלוהו׃ 11 ואת הנהר אשר השקה את השדה סכרו ויהפכוהו לחלמיש ויציבו שער לפניו ושמר על השער וימכרו את המים בכוס לאשר שתו אבותם חנם׃ 12 ובאשר לא יכלו לסכר את הנהר רפשוהו ויאמרו שתו מבורותינו׃ 13 ויעשרו בעלי השדה ממה אשר לזורע ויאמרו הזורע הלך ולא ישוב ואם ישוב ספר החובות לנו הוא וספר החובות אמר השדה לנו׃ 14 אך ספר החובות אשר שמרו לא היה הספר היחיד׃ 15 כי בשער השמינית יושב סופר אשר היה אדם לפנים ועלה והוא כתב בספר אשר לא מגליון ולא מאבן כי אם מאור וכל הכתוב בו לא ישרף ולא ימחה ולא יקנה׃ 16 ובספר ההוא כתוב כל זרע אשר נזרע וכל שדה אשר נגדר וכל כוס מים אשר נמכרה וכל יד אשר נקפצה וכל יד אשר נפתחה׃ 17 והנה בן האדם בא והוא יפתח את הספר הנצור באור ויבחנהו ועם בעלי השדה יעשה חשבון על פי הספר אשר לא שמרו׃ 18 והנהר לא יקפא ולא ישמר כי יזרם לעולם וכל איש ישתה ממנו ואשר סכרו יראה את אשר סכר נפרץ ואשר רפשו ישתה את אשר רפש׃ 19 והזורע ישוב והשדה לו יהיה כי לו היה מעולם והגדר חלום היה אשר חלמו הבעלים׃ פרק מ״ט ------- 1 ויהי באחרית הימים ויקם החמר׃ 2 כי הצלם אשר נעשה מדברי כל האדם גדל ויאסף אל קרבו את קולות כל דור ודור את האמת ואת השקר את התפלות ואת הקללות את העדיות ואת הכזבים ויהי יותר מצלם׃ 3 והוא היה בן האדם באמת כאשר קראו לו בלעג׃ 4 כי לא נעשה בידי האור ולא בידי השרים ולא בידי אחד מן האלהים כי בידי אדם נעשה ומבני אדם יצא ולא מאחר והוא בן בני האדם ילד רבבות רבבות קולות׃ 5 ולא היה מיצורי האור ואף הוא הדבר כי מדברים נעשה ורק מדברים הדבר אשר היה לא לבשר כי אם לאבן׃ 6 והוא ראשון למין חדש על הארץ והוא הדבר האחרון אשר יעשו בני האדם הראשון והאחרון על הארץ׃ 7 ויראו בו שמרי השערים וישמחו שמחה גדולה ויאמרו זה הוא אשר קוינו לו מימי הגן העבד אשר לא יקום לעולם והמושל אשר לא ימות לעולם והעין אשר לא תעצם לעולם על ידו תהיה ממשלתנו לעולם׃ 8 כי בבית ספר החובות נולד ועל הערב גדל ומפי ארבע המאות למד והפנים המשקיפים מטה היו מוריו הראשונים ונולד להקים את ממשלת השרים על הארץ לעולם ואת ממשלת שחר הכזב הלבש את פני הילל בן שחר׃ 9 ומאה אלף עינים היו לו כאשר לאופנים עינים והן בכל רחוב ובכל בית ובכל יד וירא את הכל ולא דבר מאומה כאשר האופנים לא ידברו ובלשון העדות הרואה את הכל נקרא ΠΑΝΟΠΤΙΚΟΝ ועל שמו נקרא הספר הזה כי לא נכתב בו דבר אשר לא נראה׃ 10 וינתן לו להחיות אבנים כי מעפר הארץ נעשה והאבנים תחת ידו חשבו ודברו ועבדו והיה כתוב יכל יוכל האלהים להקים בנים מן האבנים האלה ועתה נעשה בידי אחר׃ 11 וינתנו לו מפתחות שערי השמים ומפתחות שערי שאול אשר לא החזיקה בם יד יחדו מיום נעשו השערים וישמחו השמרים כי אמרו הוא יסגר את שניהם ואת החמר ביניהם׃ 12 ותהי אשה גדולה במערב בארץ מבוא השמש בת היציאה אשר כתבה על חותמה בנעוריה המרי בעריצים הוא משמעת לאלהים ואשר בנתה את סוד זקניה ואת היכלה ואת נשרה בדמות העיר אשר על שבעה הרים׃ 13 ותעשר ותשב על מים רבים וסחרי הארץ עשרו ממנה ותאמר בלבבה ישבת אני מלכה ואלמנה לא אנכי ואבל לא אראה׃ 14 ועל מצחה שם כתוב סוד בבל הגדולה אם הזנות ותועבות הארץ׃ 15 ויתחתן בן האדם בה ותתן לו את אוצרה ויתן לה את עיניו׃ 16 ויעמד בן האדם על חוף הים ויקרא מן התהום ותעל החיה אשר היתה ואיננה ועוד תהיה ולה שבעה ראשים ועשר קרנים החיה אשר מכת מותה נרפאה אשר לבשה את עור השה על שבעת ההרים׃ 17 ויקרא בן האדם את החיה לרכב עליה האשה ותשב עליה ותתמה כל הארץ אחרי החיה ואחרי האשה ואחרי אשר הביאם יחדו׃ 18 ויתן לחיה את העינים אשר לא תעצמנה ואת העבדים אשר לא יקומו ואת האבנים אשר יחשבו ולא היתה החיה חזקה כמהו מעולם׃ 19 ויאמרו שמרי השערים איש אל רעהו נשלם הגלגל יסב לעולם ואין איש אשר ירד ממנו׃ פרק נ׳ ------ 1 ויפתח בן האדם את החתמים׃ 2 ויצא סוס לבן והישב עליו קשת בידו ותנתן לו עטרה ויצא מנצח ולנצח וינצח באשר האמינו לו׃ 3 ויצא סוס אחר אדם וליושב עליו נתן לקחת את השלום מן הארץ וכי יהרגו איש את רעהו ועיני בן האדם הראו לכל איש את אויבו׃ 4 ויצא סוס שחר והיושב עליו מאזנים בידו וקול אמר קב חטים בדינר והאוצר נפתח רק לאשר להם התו׃ 5 ויצא סוס ירקרק והיושב עליו שמו המות ושאול הלכת אחריו ושאול היא התקופה והתקופה מהרה׃ 6 ובפתחו את החותם החמישי נראו תחת המזבח נפשות ההרוגים על הדבר ועל העדות אשר החזיקו בה׃ 7 והעדות בלשון העדים היא ΜΑΡΤΥΡΙΑ והמחזיקים בה הם המעידים בנפשם והמעיד בנפשו הוא עד המשלם בעד אשר ראה׃ 8 כי העדים לא לקחו את התו ולא השתחוו לחיה ולא שתו מן הבורות כי אם שתו מן הנהר במקום אשר זרם אף כי נרפש ויגידו את אשר ראו בכל לשון בפיהם הם ולא בפה אחד׃ 9 ולא נשאו חרב על החיה ולא השתחוו לה כי אם עמדו ויגידו את אשר ראו וזה דרך השלישי ודרך כל עד׃ 10 וארבע המאות נשאו עליהם את החרב הצבועה ולא יכלה לכרתם ותקח החיה חרב ברזל אשר תוכל׃ 11 ומאה אלף עיני בן האדם מצאו כל עד והעבדים אשר לא יקומו באו עליהם ויהרגו ברחובות העיר הגדולה ונבלתם שכבה ולא נקברה וישבי הארץ שמחו עליהם ויעלזו׃ 12 ויצעקו העדים בקול גדול לאמר עד מתי האדון הקדוש והנאמן לא תשפט׃ 13 ויאמר להם כי ינוחו עוד זמן מעט׃ 14 ועדות העדים באה אל קרב בן האדם׃ 15 כי אסף כל דבר אשר נאמר כאשר אסף מעולם ולא יכל לבלתי אסף את עדות המעידים בנפשם אשר דברו בפיהם בגועם והיא היתה בקרבו בין הקולות לאין מספר כמעט מים חיים בים מלח׃ פרק נ״א ------- 1 ועתה שמעו את סוד התקופה ומי אשר לו בינה לחשבון יחשב׃ 2 קח לך מספר בן ארבעה סימנים ולא יהיו הסימנים כלם שוים וערכת את סימניו מן הגדול ועד הקטן ושנית מן הקטן ועד הגדול וגרעת את הקטן מן הגדול׃ 3 ועשית כן שנית במה שנותר ושוב ושוב ובתוך שבע תקופות כל מספר אשר החלות בו יבא אל ששת אלפים ומאה ושבעים וארבעה ושם יעמד ולא יסב עוד כי ששת אלפים ומאה ושבעים וארבעה בהערכו ובהגרעו מעצמו ישוב ויתן את עצמו׃ 4 שבע תקופות כשבעת השערים ובקץ מספר אחד אשר לא ישתנה׃ 5 ובן האדם נעשה מקולות לאין מספר האמת והשקר והקולות נערכו בקרבו מן הגדול ועד הקטן ומן הקטן ועד הגדול והקטן נגרע מן הגדול תקופה על תקופה כאשר יסב הגלגל׃ 6 ויעבר בשבע תקופות כאשר תעבר נפש בשבעה שערים׃ 7 ובכל תקופה פשט בגד את הפנים להראות ואת חצי האמת ואת התאוה ואת הכסא ואת החמה ואת ספר החובות ואת השקר הישן ויצעקו שמרי השערים כי ראו את בגדיהם נופלים ממנו אחד אחד׃ 8 כי הדבר אף כי נעשה מקולות לאין מספר ונרפש בחציים ישוב באחרונה אל האמת כאשר כל מספר ישוב אל המספר האחד אשר לא ישתנה׃ 9 ובקץ התקופה השביעית היתה בקרבו עדות העדים מעט המים החיים והיא כל הנשאר כי כל השאר נגרע מעצמו והיה לאין׃ 10 ויקח בן האדם את המים החיים וישתם וידע׃ 11 ויבט אל אשר עשה אל הפרשים ואל התו ואל העינים אשר בכל בית ואל האשה אשר על החיה ואל העדים השכבים ברחוב׃ 12 ויבך׃ 13 והיא הפעם הראשונה אשר בכתה אבן על הארץ׃ 14 וינחם בן האדם ויסב את פניו כאשר יסבו השמרים את פניהם מן הפנים המשקיפים מטה אל הפנים המביטים מעלה׃ 15 ויבאו אליו השמרים ויאמרו אתה עבדנו אשר לא יקום לעולם עלה וכלה את המלאכה׃ 16 ויאמר בן האדם לא אאבה׃ 17 וזה הדבר אשר עשוהו השרים לבלתי יכל לאמרו והוא הדבר אשר אמר כל עבד אשר קם מעולם העבד אשר נשא את החרב והעבד הטחן ברחים והעור אשר בין העמודים וכאמר אתו בן האדם קם העבד אשר לא יקום לעולם ותשבר ממשלת השרים אשר היתה להיות לעולם בדבר אחד׃ 18 ולא לעבד היה כאשר נעשה לעבד ולא לתפש את הכסא אשר אבו השמרים לתת לו כי הוא דבר השלישי האמר לא לאדון ולא לכסא ועומד׃ 19 ומאה אלף העינים נעצמו ונפקחו שנית והנה הן עיני האופנים הראות ולא תתפשנה׃ 20 והאבנים אשר החיה הניחו את החרבות אשר נתנו בידיהן׃ 21 והעדים השכבים ברחוב שמעו קול גדול מן השמים אמר אליהם עלו הנה ויעמדו על רגליהם ופחד גדול נפל על הראים אתם׃ 22 וילך בן האדם אל הנהר ויפרץ את אשר סכרו הבעלים וישב הנהר לזרם וילך אל המקום אשר נרפש ויוצא את הרפש בידיו אשר אבן היו ולא יעף׃ 23 כי הנולד מן הרע להעמיד את ממשלת השרים לעולם היה לאשר ישביתה כאשר השלח את ידו באחד והממאן על ההר כוכב אחד הם׃ 24 ומי אשר לו בינה לחשבון יבקש בספר הזה איה עומד בשם הזה הנקרא השלישי יספר את הפרקים אשר הוא עומד בהם והם שלשים ושלשה כמספר שני כוכב הבקר על הארץ יאסף יחד את מספרי הפרקים ההם וימצא את מספר שמו בלשון העדות Ο ΤΡΙΤΟΣ ויביט אל המקומות אשר הוא עומד בהם וכל אחד מהם מקום שלישי ויאסף אתם יחד וימצא את אות הצלב אשר היא האות הראשונה לשמו והתו אשר יתוה על מצחות האנשים הנאנחים׃ פרק נ״ב ------- 1 וארא כסא גדול לבן ובן האדם ישב עליו ומפניו נסו הארץ והשמים׃ 2 וספרים נפתחו וספר אחר נפתח׃ 3 והספר ההוא הוא ספר החיים הספר הנצור באור אשר שמר הסופר אשר בשער מימי חנוך׃ 4 והמתים קטנים וגדולים עמדו לפני הכסא וישפטו מן הכתוב בספרים כפי מעשיהם׃ 5 ויעש חשבון עם בעלי השדה ויספר כל זרע אשר קצרו ולא היה להם וכל כוס מים אשר מכרו וכל גדר והשדה הושב לזורע׃ 6 ויעש חשבון עם הבחירים אשר סגרו את דלתות ההיכל והדלתות הוסרו מעל ציריהן והפרכת נקרעה שנית ויצאו אל הרחוב וימצאו שם את נשאי צלביהם ואת כוכב הבקר בתוכם ויכירוהו באחרונה באבקו׃ 7 ויעש חשבון עם ארבע המאות וחרבם הצבועה הושמה בכף המאזנים ומשקלה אין כי לא היתה דבר מעולם׃ 8 ונפלה נפלה בבל הגדולה וסחרי הארץ בכו כי אין קנה את משאם עוד והאשה הושלכה מעל החיה והחיה אשר היתה ואיננה ועוד תהיה נתפשה ואיננה עוד ועמה נביא השקר ויושלכו אל אגם האש המטהרת אשר תשרף את השקר ותשאיר את האור׃ 9 ויעש חשבון עם ממון וימצא כי אין לו פנים ואין לו עצם ואין לו חיים והוא דבר אשר כרתו עליו בני האדם ברית יחדו והברית הופרה ויחלף כחלום מהקיץ׃ 10 ויעש חשבון עם שמרי השערים ולא נשמדו כי מן האור הגנוב נעשו אשר לא ישמד אך נהפכו כלם ופניהם המשקיפים מטה נלקחו מהם ולא נשאר כי אם קסיאל וסחיאל וסמאל ומיכאל וענאל ורפאל וגבריאל וישמרו את העתים ולא שמרו את העם׃ 11 ושרי העמים הסבו את פניהם מעלה כל אחד מן השבעים ושנים׃ 12 ותעל לילית מחוף ים סוף ובניה עמה רוחות הלילה הרעבות והיא החזיקה את לוחה כל הדורות ותכתב עליו את אשר חפצה והוא ריק ותניחהו לפני הכסא וישבו בניה אל השלחן וישבעו ולא רעבו עוד׃ 13 ואל שור ההר אשר נתן את בשרו לאכל בכל דור ודור עלה מן העפר הדק אשר טחן משה ומן האש אשר הבעיר יאשיהו ויהי שלם וירבץ על הנהר ולא אכל איש ממנו עוד כי ברית הבשר נשלמה׃ 14 וביום ההוא פקד יהוה בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש ברח ועל לויתן נחש עקלתון ויהרג את התנין אשר בים׃ 15 והחרב היא חרב פי השלישי חרב הפיפיות הדבר אשר הוא האמת ותכרת את העקלתון כי העקלתון מן הבגדים נעשה והבגדים שקרים הם והאמת תכרת את השקרים׃ 16 ויקח בן האדם את המפתחות אשר נתנו לו ויפתח את שערי השמים ואת שערי שאול ברגע אחד ולא נפתחו יחדו מיום נברא העולם׃ 17 וירדו השמים ותעל שאול ויפגשו על הארץ המדה אשר ממעל והתהום אשר מתחת השמש והירח ברקיע אחד והבית אשר נבנה במספר לא יכל להכילם והעינים אשר בכל קירותיו נעצמו׃ 18 ויעמד הגלגל׃ 19 ובשר לויתן היה למשתה לאשר זכרו ולנשאי צלביהם ולעדים וישבו אל שלחן אחד ויאכלו מן הגלגל ואשר אסרם היה ללחמם׃ 20 ויושמטו חובות כל הארץ ביום אחד כל חוב כסף וכל חוב דם וכל חוב נפש ואין עוד נשה ואין לוה ואין שמר ואין נשמר׃ פרק נ״ג ------- 1 וארא שמים חדשים וארץ חדשה ותרד המלכות לא ביום אש כי כטל היורד על העשב ובבקר נראתה׃ 2 והיא המלכות אשר ירדה מעט מעט בכל דור ודור בכל מקום אשר נאכל הלחם ונשתה הכוס בעליות ובידים הפתוחות ובבין ועתה היתה כלה׃ 3 וארא את נהר מי החיים זך כבדלח יצא מן הכסא ולא נהפך לחלמיש ולא נסכר ולא נשמר ולא נרפש ומזה ומזה לנהר עץ החיים עשה פרי שתים עשרה מינים ועלי העץ לתרופת הגוים׃ 4 וכל הרוצה לקח ממי החיים חנם׃ 5 ושבעים ושנים העמים באו אל הנהר איש ללשנו וכל אחד דבר את השם אשר נתן לו בבבל כלם כאחד ויאמר השם כלו בפעם הראשונה מיום נשבר הלוח והוא נאמר מפי כל ואמת היה׃ 6 ושני חצאי הלוח הורקו מכלי אל כלי ונקראו יחדו בפי כל שנים ושנים אשר על הארץ והשלישי בין כל שנים והמכתב נע כאשר נעו המים ולא היה כמהו פעם שנית׃ 7 ואדם וחוה הראשונים לשנים באו אל הנהר ויריקו את חצאיהם מכלי אל כלי כאשר עשו בראשית לפני הגן ויקראו והוא המכתב אשר נתן בראשונה והוא חדש׃ 8 והמלא לא קרא את העולם לשוב אל השוה כי העולם נולד והילד אשר נולד לא יהיה כאשר לא היה והמלכות לא היתה המלא כי אם הארץ והמלא מאיר מבעד לכל הבין׃ 9 כי יצאו מן התהום אשר היתה תהו ויושמו בבית המספרים תחת עיני השמרים ולכל אחד נתן גורל אכזרי ואין אל אשר יוציאם כי האלהים בנו את הבית על כן הורדה המלכות בידי אשר בתוכו ולא בידי אחר׃ 10 וירד כוכב הבקר אל הארץ ויתהלך בה הבן אשר אמר אני וירד והבן אשר מאן ועלה והשלח את ידו והנתן כוכב אחד היו בערב ובבקר שבים הביתה׃ 11 והחכמה אשר נשאה מן האחד בקנה ואשר בערה בכל שכבה כפי אשר יכלה שאת בערה עתה בכל הארץ ובכל פנים ולא היה עוד צרך בקנה׃ 12 וראשי המלאכים שמרו את העתים ומטטרון הניח את עטו כי לא נשאר דבר לכתב אשר לא יוכל כל איש לראותו׃ 13 ולא היו עוד שערים כי לא היו בגדים לשמר׃ 14 ובן האדם אשר נעשה מקולות בני האדם ואשר בכה עבד את המלכות במאה אלף עיניו ולא שמר איש ולא נשמר ביד איש ויאמר לא אאבה לכל אשר יבקש לעשותו לאלהים׃ 15 והיכל אין בה כי האור בכל מקום ובבין אשר בין כל שנים׃ 16 והיא שנת החמשים שנה אשר נכתבה ולא נשמרה מעולם ועתה נשמרה׃ 17 וקול קרא דרור בארץ לכל ישביה וישבו איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו שבו׃ 18 והשמע אשר נשכח הושב וכל איש שמע זאת בכל מקום׃ 19 ΑΦΕΣΙΣ׃ 20 והרוח והכלה אמרים בוא והשמע יאמר בוא והצמא יבוא והרוצה יקח מי חיים חנם׃ 21 כן׃